הַמְּשׁוֹרֵר הַלְּאֻמִּי שֶׁל הָאַשְׁכְּנַזִּים חַיִּים נַחְמָן בְּיָאלִיק שָׂנָא אוֹתָנוּ אֶת הַשְּׁחֹרִים, אֶת הַסְּפָרַדִּים, אֶת הַמִּזְרָחִים, וּבְכָבוֹד וְהָדָר הוּרַד הָרָגִישׁ הַזֶּה לַקֶּבֶר. מַה לַּעֲשׂוֹת, וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת שִׁירָיו, לִבִּי נִשְׂרַף לְמִלּוֹתָיו, וְלֹא סוֹלֵחַ. הִכְנִיסַנִי תַּחַת כְּנָפְךָ, בֶּן-שַׁרְמוּטָה!             סימון נחמיאס הוא המצאה: אין אדם כזה, אבל הוא קול שירי ממשי מאוד. ב-1990 הוא פרץ בסערה אל תודעת הקוראים, כשפורסמו תחת שמו 22 שירים ראשונים – קול חזק ומקורי, שמנהל דיאלוג משועשע וקורא-תיגר עם השירה העברית שלפניו. הוא דובר בשירים בכמה קולות, כמין צומת שדרכה חולפים מבעים והדים של מציאות ישראלית אחרת, מעין קיבוץ-גלויות לשוני וחווייתי.