שירים מספרי סימן קריאה: 
אנתולוגיה מצטברת
אל חנון / קדיה מולודובסקי

 

    חפש
    חיפוש מתקדם
    מקור
    תרגום
    הספריה הקטנה
    הספריה החדשה לשירה
    לטינו בעריכת טל ניצן
    קלאסיקה
    עיון ותיעוד
    אנתולוגיות
    כתב-העת סימן קריאה
    קיים בדיגיטלי
    מתנה למצטרפים חדשים
    בתוכנית העבודה
    כתבי יד
    הוצאת הקיבוץ המאוחד
    המלצת השבוע
    הזרקור
    קישורים
    הישארו מעודכנים
     

    הערות ראשונות לפרסום הרומאן הגנוז של פוגל 
    מערכת ספרי סימן קריאה שתפו בפייסבוק

    עם צאתו של 'רומן וינאי' בהוצאת עם עובד – רומאן של דוד פוגל שמצאה לילך נתנאל בעזבונו – אנו מעלים כמה הרהורים בנוגע לנוסח שפורסם ולסיפור שמלווה אותו.

    הנה הפתיחה הווינאית של 'רומן וינאי' לפי עם עובד, בהתאם לנוסח שמצאה לילך נתנאל בעזבונו של דוד פוגל, אשר להערכתה נכתב ב-1932 (לדעת נתנאל אף מדובר בנוסח מאוחר של רומאן נעורים – אך כתב-היד של נוסח הנעורים המשוער מעולם לא נמצא). בנוסח של עם עובד, שנשען על כתב-היד של הרומאן השלם (אם כי הבלתי-גמור) שמצאה נתנאל, נפתח הספר בפרק של "סיפור מסגרת" שגיבורו הוא מיכאל רוסט המבוגר, החי בפריז ונזכר בסיפור מתקופת חייו המוקדמת בווינה – סיפור שלו מוקדש לב הרומאן. אחרי הפרק הפריזאי מובאת הפתיחה הווינאית:

     

    לפני עשרים שנה הופיע מיכאל רוסט באחת מבירות אירופה שמלכה כבר ישיש היה, קצת מטומטם ומגודל זקן לשני צדי הסנטר המגולח. העיר היתה עתיקה, משויה מערפלי ימי הביניים על צריחיה ובתי כנסיותיה הגותיים, והיתה יושבת על נהר שוטף. ומיכאל רוסט היה בן שמונה-עשרה, עלם בלונדי רם קומה בלי מודע ובלי כסף. הוא נמצא באמצע הדרך אל אחת מארצות המזרח הקרוב, ארץ שוממה ונעזבת זה אלפי שנה, שקומץ אנשים בעלי נפש וזיקה אל העבר הרחוק ניסו להקימה לתחייה בעמל ידיים קשה ובכוח ההתלהבות שהתפעם בהם. בעיר מולדתו עזב את אביו המורה, את אמו ומעט אחיות. הוא מצא את העיר שנקלע אליה במקרה לא גרועה מאחרות, ולעצמו של דבר, לא היתה לו כל סיבה להמשיך את הנסיעה. יכול היה להשתקע כאן כמו בכל מקום אחר. מחמש הקרונות שנשארו לו אחרי הרפתקאות הנסיעה הרחוקה שילם שכר לינת לילה לשבוע בבית פרוֹי שַצְמַן, פשפשים ופרעושים בכלל זה, ואכל כמה סעודות שדופות בבית תמחוי לעם. אחר כך אמרה פרוי שצמן אגב שפשפה אגודל באצבע וזרת: "מוניטין, אברך, מוניטין – אצלי משלמים מראש. ציפורים כאלה!" רוסט לא ידע בדיוק לאיזה סוג ציפורים היא מייחסת אותו. במקום תשובה נשף לה לתוך פניה מלוא פיו עשן סיגריטה ולקח צרורו.

     

    והנה הפתיחה של 'רומן וינאי' כפי שהיא מופיעה במסמך מתקופת חייו האחרונה של פוגל – כפי הנראה מסוף שנת 1943 – מסמך שמנחם פרי מצא בעזבונו של פוגל וציטט את פסקתו הראשונה באחרית-הדבר שלו ל'תחנות כבות' ב-1990. פרי הניח כי עמודי פתיחה אלה נשתמרו מתוך רומאן רחב-יריעה "על פלוני מיכאל רוסט, המשתייר במטרופולין אירופית בדרכו לאמריקה, לאחר שהספינה הפליגה בלעדיו" ('תחנות כבות', אחרית דבר, עמוד 328), ובכך למעשה בישר על קיומו של רומאן כזה, שאבד. כך הוא נפתח:


    [ב'תחנות כבות' בישר מנחם פרי על הרומאן האבוד.]



    בבוקר של תחילת מרץ הגיע מיכאל רוסט אל מטרופולין עתיקה אחת, משוּיה מתוך ערפילי ימי-הביניים, על צריחיה וצוקי בתי-כניסותיה הגוטיים. מן הסכום המיצער, שנשתייר בידו אחרי נסיעה רחוקה, שילם שכר לינה לשבוע בבית מרת שַׁצמן, ואכל כמה סעודות שדופות. אחר אמרה מרת שצמן, בשפשפה אגודל באצבע וזרת: 'מוניטין, אברך, מוניטין! אצלי משלמים למפרע. ציפורים כאלו!...' מיכאל רוסט לא ידע בדיוק, לאיזה סוג ציפורים היא מייחסת אותו. חלף תשובה נשף אל פניה מלוא פיו עשן סיגריטה ונטל צרורו.

    ניתן לראות, כבר מפסקת הפתיחה הזאת, שהנוסח שמופיע כעת בדפוס שונה מן העיבוד המאוחר שהחל פוגל להכין לרומאן – שבו גם קבע שהספר ייפתח בפרק הווינאי, ולא ב"סיפור מסגרת" שמתרחש בפריז בתקופה מאוחרת יותר. העיבוד המאוחד נבדל מן הטיוטה באופן ניכר למדי, כמעט בכל פסקה, ואף בסדר הבאת הדברים. ועולה השאלה: מדוע החליטו עורכי עם עובד להתעלם מן הנוסח שהתקין המחבר כנוסח סופי, או לפחות כמעט-סופי, ולהביא לדפוס את הפרק האמור בנוסח הראשוני, הטיוטתי, הפחות טוב ממנו בעליל? וגם אם יש בידיהם נימוק הולם להחלטה כה דרמתית ובלתי-מקובלת, מדוע אינם מביאים נימוק זה בפני הקוראים בביאוריהם לשיקולים שהנחו אותם בעריכה?

     

    בהערתו על הנוסח שהכין ל'חיי נישואים' מתוך כתב-היד של פוגל כתב פרי: "נוסח אחרון שמותיר מחבר בחייו אינו צריך להיות מקודש, ולפעמים טוב שמצוי בידי הקוראים גם נוסח קודם, אם יש רגליים לטענה שהוא עולה, ולפחות בצדדים מסוימים, על הנוסח האחרון". כך, הנוסח של 'חיי נישואים' הוא תוצאה של סינתזה (מנומקת) בין הנוסח שנדפס בהוצאת "מצפה" לבין הנוסח של כתב-היד, שכולל אף הוא כמה אלטרנטיבות שפוגל התלבט ביניהן. אך נראה כי בפרק המדובר של 'רומן וינאי' העדיפו העורכים באופן בלעדי את הטיוטה על פני הנוסח המוגמר, וכלל לא ברור מדוע.

     

    עיון בנוסח המאוחר, המוגמר, של פתיחת 'רומן וינאי' (פתיחתו כפי שהתכוון פוגל – ולא כפי שבחרו עורכי עם עובד) מעורר שאלות גם בנוגע לבחירות הלשוניות הקונקרטיות של העורכים. יובל שמעוני ולילך נתנאל מסבירים כי נעזרו רבות בהכרעותיו של מנחם פרי, שהוצגו באחרית הדבר שלו ל'חיי נישואים': היכן שהתלבט פוגל בין מלה בלשון מישנאית לבין מלה בעברית מודרנית, העדיף פרי, ובעקבותיו העדיפו גם עורכי 'רומן וינאי', את המלה המודרנית יותר. אך מה מידת החירות שהתירו לעצמם? טרם חקרנו את כתב-היד של טיוטת הרומאן שמצאה לילך נתנאל. אך ברור שאם עמד לנגד עיני העורכים הנוסח המוגמר של פוגל לפרק הפתיחה הווינאי, הם בחרו – שוב ושוב – במלים שאין בהן מסגנונו המובהק של פוגל:

     



    [הספר בהוצאת עם עובד, סדרת "ספריה לעם".]

     

    --

     

    בנוסח המאוחר של פוגל: "במעומד ובמיושב התווכחו, סיכסכו עסקים מסופקים, דיברו דברים בטלים, שתו תה, משקאות כוהל, והקימו רעש בלתי פוסק. מאחורי המזנון שבאולם הראשון התנוססה מלווינה, בשנץ-קטיפה שחור על שיערה השחום-כהה, שנצנוצי זהב לו".

     

    בנוסח שראה אור בעם עובד: "במעומד ובמיושב התווכחו, שוחחו, עשו עסקים מפוקפקים, דיברו דברים בטלים, שתו תה, שֵׁכר, יי"ש, והקימו רעש בלתי פוסק. מאחורי המזנון, בחולצה צחורה, התנוססה מלווינה [...] וסרט קטיפה שחור כרוך על תסרוקתה השחורה שברק זהב לה".

     

    --

     

    בנוסח המאוחר של פוגל: "אולם כשנגלתה אמה על פתח המטבח הגובל באחד האולמים, מיד ידעו הכל, מה תהא חזותה של הבת אחרי בלותה".

     

    בנוסח שראה אור בעם עובד: "אולם כשנגלתה אמה על פתח המטבח הגובל באחד האולמות, מיד ידעו הכל מה תהא מראיתה של הבת כעבור ארבעים שנה".

     

    --

     

    בנוסח המאוחר של פוגל: "האביב נהר בתוקפו דרך העיר, הבקיע אל תוך הבתים דרך חלונות קרועים לרווחה. המשרתות והאומנות סינריהן ושביסיהן הלבנים הדיפו ריח טרי של עמילה, והעלו את בית אמא, והחיים מפולשים היו".

     

    בנוסח שראה אור בעם עובד: "האביב נהר בתוקפו דרך העיר, זרם אל תוך הבתים בעד החלונות הפתוחים. המשרתות והאומנות בסינריהן הלבנים הדיפו ריח אינטימי של עמל והעלו אל הדעת את בית אמא, והחיים מפולשים היו ושקופים, כדי השגה בהושטת יד בלבד".

     

    --

     

    אלה דוגמאות אחדות, מקריות, מתוך 13 עמודי הפרק המדובר. די בהן, בעינינו, כדי להעלות סימני שאלה באשר לעריכה של החומר יקר-הערך שמצאה לילך נתנאל – תגלית מופלאה ומרגשת, שראויה לטיפול מופתי.

     

    השאלה ההיסטורית באשר למועד כתיבתו של הרומאן היא עניין אחר, אבל חוסר הזהירות שמשתקף בספקולציה הנוגעת לסוגייה זו – ספקולציה שמוצגת באחרית הדבר כאילו היא עובדה מוצקה – מחזק את החשש שמא גם בעריכת הספר בחשה יד חופשית מדי. נתנאל משעינה את טענתה הנחרצת שמדובר ברומאן נעורים על ארבע ראיות-לכאורה: מציאתו של כתב-היד בין דפי טיוטה של 'נוכח הים', בכתב-יד צפוף וזעיר – מכך למדה כי פוגל ביקש כנראה "להצפין" את הרומאן; פרקים שבהם הכתיבה בוסרית; דמויות ואירועים ברומאן שמטרימים מצבים מתוך 'חיי נישואים'; ולבסוף, מכתב של פוגל לאשר ברש מנובמבר 1932, שבו הוא כותב כי לצד "סיפור גדול" שהוא עומד לסיים (הנובלה 'נוכח הים'), "אני מטפל ברומאן גדול שעודנו בחיתוליו". אלה שלכל אחת מן הראיות הללו יש הסבר שונה בתכלית.

     



    [דוגמה לכתיבתו הצפופה של פוגל: מתוך טיוטת 'נוכח הים'.]

     


    ראשית, פוגל נהג לכתוב את טיוטות יצירותיו בכתב-יד צפוף וזעיר ביותר, ללא חלוקה לפסקאות – בדיוק כפי שמופיע בתצלום שפרסמה הוצאת עם עובד באתר שלה. אין כאן כל חריגה מנוהגו הרגיל. רק כשהעתיק לנקי נוסח מוגמר, או כמעט-מוגמר, הקפיד לחלק לפסקאות ולכתוב באות קריאה יותר. הדפים שמצאה נתנאל בין הטיוטות של 'נוכח הים' לא היו שם ב-1985 (הצילום של התיק המלא מתקופה זו מצוי בידינו). ניתן לשער שהשתרבבו לתיק אחר, ומישהו מצא אותם, זיהה את כתב ידו של פוגל, ו"תקע" בתיק פוגל. כך התערבבו דפים אלה, באיחור, בתוך דפי הטיוטה של סיפור אחר.

     

    ה"בוסריות" יכולה לנבוע מכך שמדובר בטיוטה, והשימוש במצבים שפותחו ב'חיי נישואים' אינו מעיד שהרומאן על מיכאל רוסט נכתב מוקדם יותר. ולבסוף, אין כל הכרח להניח שאותו "רומאן גדול שעודנו בחיתוליו" שעליו מספר פוגל לאשר ברש ב-1932 הוא-הוא הרומאן שמצאה נתנאל: בעזבונו של פוגל מתקופת חייו בפריז הוא כותב לעצמו: לכתוב רומאן מפריז, ממוֹנפַּרנַס, בשם "כוורת". סביר שאליו מתייחס מכתבו לברש, ולא לרומאן שמצאה נתנאל, שממילא לפי הספקולציה שלה-עצמה לא היה באותה עת "בחיתוליו", אלא נכתב לכאורה כבר בנעורי פוגל.

     

    ולעומת כל אותן ראיות רופפות כל-כך לטענה שמדובר ברומאן נעורים, ניצבת ראיה חזקה לכך שפוגל כתב את הרומאן אחרי שחרורו ממחנות האיסוף לנתיני "האויב" של הצרפתים, ביוני 1941. בין תאריך השחרור לבין המועד שבו נתפס בידי הנאצים עסק פוגל בכתיבת הרומאן האוטוביוגרפי 'כולם יצאו לקרב' (ביידיש), שתרגומו לעברית מופיע ב'תחנות כבות'. בעזבונו נשתמרו, על דף אחד, שתי רשימות שמות שנכתבו זו בצד זו: ברשימת השמות האחת, מימין, מופיעים שמותיהם של גיבורי 'כולם יצאו לקרב', וליד רובם מסומן "איקס", המורה שכבר נעשה בהם שימוש במהלך הכתיבה. באותו דף עצמו, בצד שמאל, מופיעה רשימת שמות נוספת, ובראשה "מיכאל רוסט". זהו אינוונטאר השמות שממנו שאב פוגל לרומאן שמצאה נתנאל. וכיוון שאלה אינם מסומנים ב"איקס", ניתן להעריך שכאשר כבר השלים את כתיבת 'כולם יצאו לקרב' – רק החל בכתיבת הרומאן הנוסף, העברי. ועל כן, אין זה רומאן נעורים, והטיוטה שנמצאה אף אינה משנת 1932 (למרות הימצאותה המקרית בין דפי נובלה שנכתבה בשנה זו), אלא רומאן מאוחר, שפוגל החל לכתוב סמוך לכתיבת 'כולם יצאו לקרב', והספיק לעבד לנוסח סופי רק את הפרק הראשון שלו.

     

    זהירות רבה וידיעה רחבה נדרשות כדי לטפל כראוי בכתב-יד של פוגל. כי גם אם כל הפלפולים הללו מעניינים רק אנשים מעטים מאוד, בסופו של דבר הם קובעים מי היה פוגל, ומקבעים לדורות את מה שנותר לנו מכתיבתו של אחד הסופרים הגדולים ביותר של הספרות העברית. ראויה נתנאל למלוא ההערכה על המציאה שמצאה. אשר לסיפור שסיפרה, ולעריכה שלה ושל שמעוני, את אלה יש לבדוק. פוגל חשוב לנו מכדי לוותר על הביקורת.

    *


    פורסם ב-13.3.12

    כל כתבי דוד פוגל שראו אור בספריה החדשה

    דוד פוגל: תגובת שרשרת

    דוד פוגל: ציוני דרך

    'רומן וינאי' מאת דוד פוגל, הוצאת עם עובד






    חיפוש טורים 



    רשימת הטורים הקודמים:

    עובר ושב 6: שתי יריקות
    מנחם פרי
    "שמלה לך, קצין תהיה לנו"
    מנחם פרי
    כלבים נובחים לי סיפור
    יואב אלוין
    עמידת ראש בעזרת פח
    מנחם פרי
    הושטת היד והשיחה
    סמי ברדוגו
    מתוך "אני הולך אל הכל"
    הלית ישורון מראיינת את אבות ישורון
    המחשבה המרקדת
    טוני מוריסון (מאנגלית: יואב רוזן)
    על יתושים ואנשים
    בלה שייר
    בין הצודק לבין האותנטי
    אברהם ב. יהושע
    מחאת האוהלים, מחאת המו"לים
    תמר פלג
    "האם זה ספר חשוב? לא." על דחיית כתב-היד של זיכרון דברים
    מערכת סימן קריאה
    דוד פוגל: תגובת שרשרת
    מנחם פרי
    עובר ושב 5: מעשה במסרון
    מנחם פרי
    הלחשן המייצר את הזיכרון
    חגי ליניק
    מוזיקה אשכנזית
    מנחם פרי
    תלוי כקסוּם מרוּם ומרדת: קריאת שירה בקול
    מנחם פרי
    אמריקה שבדמיון
    מתן חרמוני
    אסופה לא סופית
    מרדכי גלדמן
    התמונות של לזרוס המת
    תמר פלג
    "נרשה לך להשכיב אותנו לישון": על גיבורות-בנות בספרי הילדים
    אבירמה גולן
    הניצוץ הראשון
    אברהם ב. יהושע
    להיות סופר אמיתי
    יוסף בר-יוסף
    עובר ושב 4: מה אתה מביא אשה נשואה
    מנחם פרי
    דברים לכבוד דויד גרוסמן בטקס "פרס השלום" בפרנקפורט
    יואכים גאוק
    פגישות עם דויד
    ניר ברגמן
    מחפשת מקום
    אורלי קסטל-בלום

    היהלומים של דליה רביקוביץ
    גדעון טיקוצקי

    המהפך של אלכסנדר המון
    ג'וליאן בורגר (הגרדיאן)
    מכתב לז'וזפה, סבתי
    ז'וזה סאראמאגו
    ועוד - - -
    כל הטורים האישיים >>>

    למשלוח תגובות הקליקו כאן. נשמח לפרסם כל תגובה עניינית ובטעם טוב, בהתאם לשיקול דעתנו.

    רחל פרומן קומלוש: לדעתי ברגע שמדובר בכתב יד מן הראוי לפרסם מהדורה ובה נספח ובו כל הנוסחים והטיוטות בנוסף לרומן השלם-הערוך. עם כל הכבוד להוצאות ולעורכים - זכותו של הקורא וחובת ההוצאה להביא את כל החומר המצוי ברשותה. כאשר סופר נותן את הסכמתו לנוסח סופי של ספרו המצב שונה. יש בהוצאה מלאה לא רק ביטוי של כבוד כלפי הספר אלא גם ערך מחקרי, הן לספרות של פוגל או כל סופר אחר והן לעצם מעשה היצירה.
    לי: תודה ללילך נתנאל על רומן נפלא!
     
     בניית אתריםבניית אתריםעיצוב: נעה לנדמן-שדה