אחד אחד

יאיר הורביץ

כְּשֶׁהַחִלּוֹתִי לִכְתֹּב שִׁיר אַהֲבָה אֲהוּבָתִי

כְּבָר נֶעֶלְמָה מִן הַדַּף, וְרַק לֶחְיָהּ,

כְּפֶלַח אֲפַרְסֵק אוֹ כְּנַף פַּרְפַּר רוֹעֵד,

עוֹד הִשְׁתַּהֲתָה בַּחַלּוֹן, מַשְׁאִירָה

זֵכֶר מְתִיקוּת בְּעָלִים נְשִׁירִים,

וְאָז רוּחַ רַב מְנַקֶּה שְׁאֵרִיּוֹת

מִכָּאן עַד מָקוֹם שֶׁמַּבָּט יָכוֹל לְשֵׂאתוֹ.

וְכָךְ, אֶחָד אֶחָד לְעַצְמוֹ, חֶפְצֵי הַחֶדֶר

עוֹמְדִים מַתְמִידִים בְּיִצְרָם,

חַסְרֵי חִיּוּת,

וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה בַּחַלּוֹן אוֹרֵחַ,

עָנָן קַל-נוֹצָה,

לְהֶרֶף צַמְרִי וּכְבָר רִגְשִׁי מִמַּיִם,

מֵפִיחַ תְּכוּנָה.

"הַשִּׁירָה זֶה לֹא", אָמְרָה אֲחוֹת

הַמַּחְלָקָה הַפְּנִימִית, "לֹא הַשֶּׁטַח שֶׁלִּי,

לֹא הַבְּרִיאוּת,

לֹא דְּבַשׁ הַחַיִּים", הָיוּ מִלּוֹתַי בְּפִיהָ,

וְחָשַׁבְתִּי עַל הַדִּבּוּר הַזָּרוּעַ, בּוֹדֵד, הַפּוֹגֵשׁ

בּוֹדֵד מְשַׁחֵר, אַחֵר. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה

בַּחַלּוֹן כִּתְמֵי כֵּהוּת מַשְׁחִירִים עָנָן.

"הַשִּׁירָה הִיא לֹא", אָמְרָה לִי בַּחוּרָה,

"זֶה הַסֶּקְס", הָיָה קוֹלָהּ מְבֻיָּשׁ,

כִּמְעַט חַמְקָנִי, וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי עַל מְנִיפַת הַלֵּב

וְהָאֲוִיר הַפּוֹחֵת, וְעַל הַמַּשָּׁב

הַלּוֹטֵף כְּנַף פַּרְפַּר וְאֵינוֹ נָצוֹד,

וְעַל הַשֵּׁן הָעֲקוּרָה, הַגּוּף הַפּוֹחֵת

וּמְנַת הַיִּסּוּרִים הַמִּתְרַבֶּה,

וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיִיתִי יוֹשֵׁב בּוֹהֶה בְּעַב-עָנָן,

רוֹאֶה אוֹתוֹ כְּפִסָּה צַמְרִית פְּגוּמָה וְנִתֶּקֶת

מִן הַחִבּוּר בַּתְּנוּעָה הָרַבָּה,

וְאֶת עַצְמִי, לְעַצְמִי בֵּין חֶפְצֵי הַחֶדֶר,

רוֹאֶה בּוֹ כְּבִרְאִי תְּכֵלֶת דֵּהָה.