סופר אפריקאי יוצא למסע בעקבות שורשיו לסלוואדור דה בָּאהִיָה, העיר הראשונה של ברזיל. המהלך יוצא-הדופן מטיל מבוכה ובילבול בקרב תושבי פלוריניו, המרכז העתיק של העיר, שבעבר התנהל בו שוק העבדים, והיום מתפרנסים שם ממעשי שוד ומרמה, תחת חסותם של אלים אפריקאיים עתיקים. כולם נדחקים ומצטופפים בשמחה על הקָבֶּסָש נֶגרָש ("ראשים שחורים"), אותן לבנים שחורות מעוגלות, שכונו כך בפי בעלי העבדים.

    שתי דמויות מנחות אותנו במבוך הרבעים התחתיים, בין ניחוחות הפירות הלא- מוכרים והתבשילים ששמותיהם כה קשים לביטוי: פוחח חסר מצפון לכאורה, אך בעל לב, ואשה עיוורת שרואה הכל אבל לא יכולה לעשות כלום. בחוט הכפול של סיפורם נטווים קשרי מוצא סבוכים לבלי-התר, שהם בגדר דימוי ליחסים רבי-הפנים שמאחדים ומפרידים את אפריקה של המקור, המולדת, ויבשת אמריקה של התפוצה, של הגלות.

    בהמולת הרחובות והבארים, השווקים והפָוֶלָס, מתרחשת בלי הפוגה הטרגדיה של המולדת: החיפוש הנבוך – חיפוש השווא? – אחר הזהות.

    טיארנו מוננמבו נולד ב-1947 בגיניאה, וחי בחוף-השנהב, בסנגאל, באלג'יר, במרוקו, בצרפת, בברזיל, בניגריה... פלוריניו הוא הרומאן החמישי שלו.