סיפוריו הקצרים של בורכרט, שהרקע שלהם הוא החזית הרוסית, בית-הכלא הגרמני, וימי הרעב והשקט הדָווּי שאחרי המלחמה, ניצבים בשורה הראשונה של ספרות המאה-העשרים. אין בהם הרבה מן הצפוי לאור נושאיהם. בכולם משתהה הסיפור סביב פרט צדדי, מפתיע, שאליו מוסטים האימה והייאוש, ובו נאחזות הדמויות באובססיביות.

   
כך מתקבל סיפור שיש בו מן המינימליזם של המינגווי, אבל בפרוזה בעלת מקצבים סוחפים. ויש בו משהו מבאבל, אבל גם עם הכישרון לפואנטה של אוֹ הנרי או של יוסל בירשטיין, ועם האירוניה האנטי-מלחמתית של ברכט. ואמנות הסיפור הקצר, והאמפתיה האירונית, משתוות בלא-מעטים מן הסיפורים לאלו של מופסאן. לקוראים הישראלים מזומן כאן מבט אחר על גרמניה של המלחמה ואחריה.

   
בורכרט נולד ב-1921, והספיק להיות מוכר-ספרים ושחקן לפני שגויס בגיל עשרים לצבא הגרמני ונשלח לחזית הרוסית של 1941. בחזית לקה במחלת כבד קשה ואושפז, אך בגלל דעות שהביע במכתבים פרטיים הוצא מבית-החולים ונידון למוות. לאחר שישה חודשים זכה לחנינה בשל גילו הצעיר והוחזר לחזית הרוסית. בדיחות שהשמיע הביאוהו שוב לתשעה חודשי מאסר בברלין. הוא הוחזר לרוסיה, נפל בשבי האמריקני, שוחרר וחזר להאמבורג. עכשיו כבר נאלץ להיות מרותק למיטת חוליו דרך-קבע, ובייסורים גופניים מתמידים כתב במשך שנתיים שירים, מחזה, וסיפורים קצרים, אשר מיטבם מובא בספר זה. בן עשרים-ושש נפטר בבית-חולים בשוויץ.

   
הסיפורים נבחרו מתוך הקובץ 'מוצרט הקטן שלנו', שראה אור ב-1989 במסגרת "הסדרה הפתוחה" (ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספריית מעריב). לקראת הפרסום בספריה הקטנה נערך התרגום מחדש.