בקובץ מאוגדים סיפורים קצרים ונובלות פרי-עטם של מי שעושים צעדים ראשונים בזירה התרבותית הישראלית. חלקם פרסמו ספר ביכורים, אבל רובם עדיין אינם מוכרים לקהל-הקוראים. לכולם משותפת התחושה שספרות איננה מותרות אלא דבר שאי-אפשר בלעדיו.

    כל מי שסיפוריהם משתתפים בקובץ בחרו, מדעת או שלא מדעת, להתרחק מן הכתיבה השנונה והצינית, שהפכה לתו-ההיכר של הספרות הישראלית הטרנדית בעשור וחצי האחרונים, המכונה גם 'ספרות רזה'. ומצד אחר, ההתרחקות של סיפורי האנתולוגיה מן הקלילות המאנית, מן ההתהלכות המודעת על קו הגבול בין ספרות לבין וידיאו-קליפ או כתבה למקומון, איננה מתבצעת בשם חזרה כלשהי אל קרקע בטוחה. באף-אחד מן הסיפורים אין אפילו אשליה של שיבה לעולם של סדר או של משמעויות מוגדרות. בכולם ניכרת תהייה על אפשרות קיומו של מצב יציב, אך גם השלמה עם היעדרו. נקודת המוצא הקיומית ברבים מן הסיפורים היא מצב של על-סף-התפרקות, של מציאות עם קצרים תקשורתיים וקיומיים, של חיפוש נואש, יותר או פחות, אחר אחיזה.

    הכותבים (לפי סדר הופעתם בספר): אפרת דנון, עדי ברק, אמיר צולנג, ננו שבתאי, אפרת נווה, ניר קינן, אהרון לקיש, דרור בורשטיין, ינץ לוי, עידית שקד, עינת יקיר, דוד מיכאלי, עמיקם נחמני, בני מר.