סיפורת הנשים העברית עד קום המדינה היא שערורייה של השתקה. במדפים של תולדות הספרות העברית ושל מבחרים "מייצגים" היא כמעט לא תימצא. הכל מכירים בדבורה בארון, ואולי בפרוזה של המשוררות לאה גולדברג ואלישבע, אולם פרט להן עוסקים בדרך-כלל אך ורק בכתביו של הסופר-הגבר באותן שנים, יהא השולי והבוסרי ביותר, ואילו ההתייחסות לנשים הסופרות היא מקרית וחלקית. הנשים שכתבו שירה בשנים ההן כבר חדרו לתודעה-העצמית הספרותית, ואילו הצד האחר של הספרות, הרציפות של הפרוזה – חסר, קרוע, נאלם אל ריק יצירתי.

    קובץ זה, של סיפורי נשים עד קום המדינה, בא להפריך מכל וכל את המיפוי השגוי, להחזיר לסיפורת הנשים את קולה. יפה ברלוביץ בחרה 27 סיפורים, פרי-עטן של 19 נשים, מתוך מאגר שופע של רומאנים, נובלות וסיפורים קצרים – החל מספרות קנונית, אלטרנטיבה נשית לסיפורת הגברית, ועד לרומאנים-רומנטיים, נפלאים בכושר-הכתיבה ובעברית שלהם, משב-רוח מרענן בסיפורת של תקופתם. כמה וכמה מן הכותבות – אילו היו מופיעות בספרות העברית היום, באווירה המסבירה-פנים לכותבות (ואולי במיוחד להן), היו הופכות לסופרות של רבי-מכר, כי אין הן נופלות מרבות מן המככבות בה.

    הספר, העתיד לשנות את התפיסה העצמית של הספרות העברית, יוצא בספריה החדשה במסגרת סדרת "מגדרים" בעריכת חנה נווה, חנה הרצוג ואורלי לובין.

    הסופרות שסיפוריהן כלולים בקובץ: נחמה פוחצ'בסקי, יהודית הררי, אירה יאן, רבקה אלפר, אלישבע ביחובסקי, אסתר ראב, מרים ברנשטיין כהן, שולמית קלוגאי, אמה לוין תלמי, שרה גלוזמן, רוחמה חזנוב, שושנה שבבו, יהודית מנש, דבורה בארון, בתיה כהנא, פנינה כספי, שושנה שרירא, לאה גולדברג, יהודית הנדל.