שירים מספרי סימן קריאה: 
אנתולוגיה מצטברת
אל חנון / קדיה מולודובסקי

 

    חפש
    חיפוש מתקדם
    מקור
    תרגום
    הספריה הקטנה
    הספריה החדשה לשירה
    לטינו בעריכת טל ניצן
    קלאסיקה
    עיון ותיעוד
    אנתולוגיות
    כתב-העת סימן קריאה
    קיים בדיגיטלי
    מתנה למצטרפים חדשים
    בתוכנית העבודה
    כתבי יד
    הוצאת הקיבוץ המאוחד
    המלצת השבוע
    הזרקור
    קישורים
    הישארו מעודכנים

    הגסויות של אולגה: על תרגום הכותרת של 'ימי הנטישה'

    מרים שוסטרמן

     

    הרגשה של עוצמה, של מפגש חזק מאוד, ליוותה אותי לכל אורך קריאת ספרה של אלנה פרנטה. לכאורה זה עוד ספר על התפרקות הזוגיות, על בעל שעוזב את הבית במפתיע ומנסה לייפות את עזיבתו בכל-מיני פראזות יפות וחסרות פשר; עוד סיפור על אשה שהיא תמיד האחרונה לדעת, "כמעט" רומאן למשרתות...

       
    אבל נראה לי שיש כאן גם משהו נוסף. איבוד השליטה של אולגה, האישה הנטושה, שהולך וגובר ככל שעוברים הימים, מתבטא תחילה במלים האלה: "הסימן החיצוני לסערה הפנימית שלי היה רק נטייה לאי-סדר וחולשה של האצבעות, שככל שגברה המצוקה שלי, הן התקשו להיסגר ביציבות סביב חפצים". ואחר-כך גם מתוספים סימנים אחרים, עניינים יומיומיים שהיא אינה מסוגלת להתמודד איתם, כמו הטלפון הנייד, הטלפון הרגיל שחדל לפעול כי החשבון לא שולם בזמן, מנעול הדלת שהוחלף ולמרות זאת היא לא מצליחה לתפעל אותו כראוי. כל אלה מגיעים לשיאם כשהיא מאבדת שליטה על לשונה ומתחילה להשתמש בלשון בוטה, עם גסויות ללא-גבול.

       
    אולגה מתארת את עצמה כמי ששונאת "את הרמות הקול, את התנועות החדות מדי", כי היא באה "ממשפחה שהצטיינה ברגשות רועשים, מופגנים, ואני – במיוחד במהלך גיל ההתבגרות... חשתי את עצמי בתוך חיים סואנים, והרגשתי שכל דבר עלול להיתלש בבת-אחת בגלל משפט נוקב מדי, בגלל תנועה פחות שלווה של הגוף". ולכן היא חינכה את עצמה לא להרים את הקול, ומרימה אותו, לראשונה מאז החלה "הפרשה הזאת", רק לאחר זמן, כשהיא תובעת ממריו לדעת אם יש לו אשה אחרת, והוא בתגובה מסמן לה בידו להנמיך את הקול – "אולי לא רצה שהילדים יתעוררו".  עם זאת, מודה אולגה, "כנערה צעירה אהבתי לשון גסה, היא העניקה לי תחושה של שחרור גברי", אבל "עכשיו אני יודעת שהגסות עלולה לעורר ניצוצות של טירוף אם היא יוצאת מפה בלום כמו שלי" (ההדגשות בטקסט המצוטט הן שלי, מ.ש.).

       
    אולגה מתארת את הופעת הלשון הגסה על שפתיה כטבעית ואומרת: "ועברתי מסגנון דיבור אלגנטי, נזהר לא להפריע לזולת, לאופן הבעה יותר ויותר סרקסטי, שנקטע בצחוקים חסרי-רסן. אט-אט, למרות התנגדותי, גם נכנעתי ללשון גסה".

       
    אותי הלשון הבוטה הזאת הרתיעה, ואני מניחה שלא רק אותי. אבל בנוסף לגסויות היה קשה לסבול גם את אולגה שמוצאת פורקן בשימוש בהן, כעדותה היא: "היה קשה לסבול אותי. מצאתי את עצמי בודדה, מבוהלת מן הייאוש של עצמי". ולייאוש הזה, המתבטא בדרך מרתיעה כל-כך, יש רמז מעניין בשמו של הספר, ועל כך אני רוצה להצביע.

       
    שמו של הספר באיטלקית הוא
    I Giorni dell'Abbandono (והתרגום "ימי הנטישה" שבחר המתרגם, אלון אלטרס, מדויק בהחלט); ברור שהכוונה המיידית היא נטישה בצורתה הפשוטה ביותר. אבל נטישה היא בעצם אקט חד-פעמי, ואילו כאן מדובר בימים שמתמשכים. נראה לי שההבדל נעוץ במובן הנוסף שיש באיטלקית לפועל abbandonare (לנטוש), בצורתו הרפלקסיבית (המקבילה לבניין התפעל בעברית). בצורה דקדוקית זו, המקנה לשמו של הספר אספקט של מורכבות מסוימת, מביע הפועל הפקרה עצמית, תחושה קיצונית של חידלון ושל רפיון גופני (כמו בביטוי "ידיה רפו"), אפילו עד כדי התמכרות לרגש מסוים, כמו אהבה, או למצב, כמו בטלה, גם במובן שלילי. יחד עם זאת, משתמשים בפועל גם במשפט פשוט כמו: הוא צנח על הכורסה ברפיון...

       
    על רקע זה אפשר להבין מעט אחרת את המשמעות של שם הספר, ובעיקר את הפורקן שמוצאת אולגה בלשון הגסה שהשתלטה עליה; לשון זו היא השיא והביטוי הקיצוני ביותר של תחושת חוסר-האונים וחוסר-השליטה שתקפה אותה לאחר שבעלה עזב את הבית. היא מצטרפת לכל הדברים הפשוטים לכאורה, המעשיים, שאולגה אינה מסוגלת להתמודד איתם במשך זמן רב אחרי הנטישה. וזוהי, אני חושבת, הפואנטה הגלומה בשמו של הספר:
    I Giorni dell'Abbandono: אלה ימים שהם הרבה יותר מימים של נטישה – הם ימים של התפרקות והתפקרות, ימים של חידלון והתמכרות.

       
    אין לי ספק שקשה או כמעט בלתי-אפשרי להביא את כל הניואנסים הללו בתרגום העברי של כותרת הספר, אבל כדאי לחשוב עליהם כשקוראים את סיפורה הפרובוקטיבי של אולגה.

     

     

    פורסם ב-3.7.07

    תרגומיה של מרים שוסטרמן בספריה החדשה

     



    חיפוש טורים 





    רשימת הטורים הקודמים:

    אני ונסרין ואולגה: הרהורים בעקבות 'ימי הנטישה'
    ג'ודי טל
    האם אולגה פמיניסטית? אלנה פרנטה על גיבורת 'ימי הנטישה'
    אלון אלטרס
    סופר ועורך, או מחרטה במקום מתקן
    אברהם ב. יהושע
    מה הם עושים שם מול הטקסט?
    מנחם פרי
    כל הטורים האישיים >>>

    למשלוח תגובות הקליקו כאןנשמח לפרסם כל תגובה עניינית ובטעם טוב, בהתאם לשיקול דעתנו.

    נועה: תודה, מרים, על טור מעניין ומאיר-עיניים. אותי הגסויות של אולגה לא הרתיעו, אבל ההארה שלך בנוגע למלוא המשמעות של הכותרת הדגישה מחדש את עיקרו של הספר. כפי שכתוב על העטיפה האחורית, יותר משהספר עוסק באשה שנטשו אותה – הוא מתאר מצב של אשה שנטשה את עצמה, שהתפרקה. או בעצם, שגילתה כמה רופפים החיבורים שמקנים לנו יציבות פנימית. קוראים מסוימים מוצאים שזהו מראה קשה-לצפייה. בעיני הוא מרתק, ואולגה לא רק שלא דחתה אותי אלא להיפך, עוררה את אהדתי. גם התרגום, עד כמה שיכולתי להתרשם, יפה ושומר על הטון המדויק של הספר, אף שמלאכת התרגום (כפי שהיטבת להראות) לעולם לא תוכל ללכוד את כל הניואנסים שגלומים במלה אחת.
        ובהזדמנות זו, תודה לך על תרגומייך הנפלאים למורנטה ודה לוקה.

    נורית: לדעתי, השפה והקללות תורגמו כאן מילולית, ולכן זה נשמע נורא. אם תקחו את הקללות הטיפוסיות של הארץ, "כוסשלהאמאשלך" או "כוסאוחתק" או "בן זונה הספר הזה", ותתרגמו אותן מילולית לאנגלית למשל, זה ישמע נורא. לכן, כאשר אולגה אומרת "ויפנקולו", קללה טיפוסית איטלקית (שתורגמה מילולית ל "לך תזדיין  בתחת"), זה פשוט אחרת. כתבתי על כך במסגרת רשימת ביקורת על הספר בבלוג שלי. וזאת עוד דוגמה לפערים בין שפה לשפה, שיוצרים הבדלי-משמעות גם בתרגום הטוב ביותר.

    אלון אלטרס: מרים, בטור המרגש שלך על קריאתך בספר 'ימי הנטישה' נגעת במשמעויות שיש באיטלקית למלה ABBANDONO. אכן, באיטלקית יש למלה זו יותר ממשמעות אחת. למשל, כשאדם משתחרר מכל המחסומים ומפקיר את עצמו לתשוקותיו, אומרים באיטלקית  SI E ABBANDONATO AI SUOI DESIDERI. בספר של פרנטה, המשמעות הנכונה הן לתרגום והן לאינטרפרטציה של הרומאן היא דווקא נטישה, ולא משמעות חושנית יותר. אולגה ננטשת, היא מגלה – כמו ה"מסכנה" מימי ילדותה בנאפולי – שבעלה אינו רוצה אותה יותר. הוא נוטש אותה, היא נוטשת את עצמה, את הדאגה לילדיה, את הקשרים החברתיים, את כל שהיה שגרת חייה עד לאותו היום. לכן הימים הם ימי נטישה, והספר הוא אנטומיה של הימים האלה, בלי קישוטים, בבוטות המילולית שנדרשת מן הדרדור הנפשי שהגיבורה עוברת, בדייקנות ובלי רחמים מדומים או ניסיון למצוא חן בעיני הקוראים.

        נורית, את טוענת שהמלים הבוטות בספר תורגמו מילולית, ולפיכך הן נשמעות כה בוטות. אבל הדוגמה שלך – התרגום של "ואפאנקוּלוֹ" ל"לך תזדיין בתחת" – אינה ברורה לי, שכן בעברית כמו באיטלקית, בשתי התרבויות, משתמשים בביטוי זה בדיוק באותן הנסיבות. כמתרגם, אני זהיר מאוד בצירופים שאני בוחר כשעלי לשלב לשון בוטה בטקסט המתורגם על ידי. בעברית רבות מן המלים הבוטות, הקללות, הסלנג, מגיעות מן הערבית, ולכן "כוסאמק" או "כוסאוחתוק", כשהן באות מפיה של איטלקייה שחיה בטורינו, צורמות את אוזנו של הקורא. את מוזמנת לעיין במקור האיטלקי, ואם יש לך פיתרונות טובים משלי לצירופים הבוטים שאולגה משתמשת בהם – אשמח להשכיל.

         לרוב מתעלמים המבקרים ממלאכת התרגום, מן-הסתם משום שאינם מכירים את שפת המקור (חוץ מאנגלית ברמת תיכון), ואינם מעיזים, בצדק, לחרוץ דין בדברים שאינם עניין לדעה, אלא דורשים ידיעה. ובכל זאת, ראוי להתייחס למתרגם, שהקדיש חודשים מזמנו להביא לקורא העברי טקסט שבלעדיו לא היתה ניתנת בידינו האפשרות לקרוא את היצירה, קל וחומר לבקר אותה. על כן אני שמח במיוחד על הטור הזה, שמאיר לרגע את ההתמודדויות שאנו נתקלים בהן כמתרגמים.

    נורית: לאלון שלום. סוף-סוף הבנתי את המונח "דברי הוצאו מהקשרם"... כאשר כתבתי מה שכתבתי, באתי להחמיא לך על התרגום, ולא להלין. בביקורת המלאה שלי אף כתבתי שבזמן הקריאה תרגמתי בחזרה את המשפטים לאיטלקית, וזאת מחמאה. בקשר לשפה הבוטה, פשוט ציינתי שמה שבוטה בשפה אחת, נראה "נורמלי" באחרת, ואף נתתי דוגמא (וכמו שהגשש אומר "אתה לא תגיד לי מה מגעיל לי ומה מגדיל לי"). ברור שאם היית שם בפי אולגה "כוסאוחתוק" זה היה מלאכותי ובלתי הגיוני. אחדד את כוונתי: כשהגעתי עם בתי התינוקת לאיטליה, השכנה שלנו –כל-כולה בת 5 – הביטה בה ואמרה "סוצ'ה, קומה בלה", ו"סוצ'ה" בבולונייזית זה "סוץ' מה", ובעברית טהורה "מצוץ לי". אמא שלה לא הבינה את הזעזוע  שלי. זה מזכיר לי סיפור מדע בדיוני על חללית אנושית שנחתה על כוכב אחר ומצאה שם יצורים חיים. כל מה שניסו בני-האנוש לעשות ולהגיד לא הועיל, עד שאחד מהם התרגז ואמר "לך ת......", והתברר שזאת הברכה הכי מכובדת בכוכב הזה. 
        בלי ספק, בהזדמנות הראשונה אנסה להשיג את הספר באיטלקית. ושאלה קטנה: האם "המסכנה" היא במקור האיטלקי "פוברטה" או "פוורינה", או שמא בניב נפוליטני "מסכינה"? סתם מסקרן אותי.

    מנחם פרי: נורית, כיוון שאלון אלטרס אינו זמין כעת, אשיב במקומו: "המסכנה" היא במקור האיטלקי "la poveralla".
     
     בניית אתריםבניית אתריםעיצוב: נעה לנדמן-שדה