שירים מספרי סימן קריאה: 
אנתולוגיה מצטברת
אל חנון / קדיה מולודובסקי

 

    חפש
    חיפוש מתקדם
    מקור
    תרגום
    הספריה הקטנה
    הספריה החדשה לשירה
    לטינו בעריכת טל ניצן
    קלאסיקה
    עיון ותיעוד
    אנתולוגיות
    כתב-העת סימן קריאה
    קיים בדיגיטלי
    מתנה למצטרפים חדשים
    בתוכנית העבודה
    כתבי יד
    הוצאת הקיבוץ המאוחד
    המלצת השבוע
    הזרקור
    קישורים
    הישארו מעודכנים
     

    זמן סגול 
    דורית אדרין שתפו בפייסבוק

    הכתיבה והציור נוכחים בחייה של דורית אדרין במידה שווה. עם צאת ספרה 'השַׁער של ג'ולייט', שמתאר את שלבי התהוותו של ציור ענק-ממדים, היא מספרת על התנועה בין ציור לכתיבה, השונים זה מזה בתכלית.

    שמש חיוורת של שלהי חורף מתלקחת לפתע, מאדה את העננים הקלושים ומאירה את החדר כמו זרקור. נשימתי נעתקת: זה בדיוק האור שקיוויתי לו. אני מכבה מיד את מנורת הפלורוסנט המכוונת לכַּן הציור ומניחה על כתפי את סמרטוט הצבעים.


    בעשור האחרון
    עברתי דירה שמונה פעמים. לא אחת נאלצתי להתפשר על מצבן, מיקומן וגודלן של הדירות, כדי לחסוך בדמי השכירות. ולכן היו מרביתן זעירות, ישנות וחשוכות. בלית-ברירה דלקו בדירותי מנורות פלורוסנט גם בשעות היום. אני לא אוהבת אותן, אורן מלאכותי וקר מדי. אין בכוחו לחלץ מן הצבע את העושר הטמון בו, כפי שעושה עתה השמש. זוהר זכוכית ורוד-כתום משתבר מבעד לכד הפרחים, מרצד על הקיר והופך לוויטראז' נרעד. אני מעבירה את ידי בין הנגוהות. כך עושה גם הדמות בפרק שאני כותבת. ושוב אני מוטלת באחת לזירת מאבק מוכר: במה לבחור, לצייר או לכתוב? במחשב ממתין לי ספר בשלבי סיום, ועל הכן ציור שהתחלתי לא מזמן.


    אין
    לי חדר-עבודה ואין לי סטודיו. גם סלון אין לי. את החדר הזה, השרוע בין המטבח לדלת הכניסה, הפכתי למין מרחב רב-תכליתי: הוא גדוש בבדי ציור, קופסאות צבעים, סלסילות מכחולים, כלי ציור, פסלי גבס וחימר בשלבי עשייה שונים, ובעוד עשרות פריטים. חלקם אוצרות חינם, פרי ליקוטים ושיטוטים מכוונים ואקראיים: מסיכות, ענפים יבשים, חרוזים, אריגים. העולם כרצון וכדימוי לובש פה משמעות שונה, אישית.

     





    "
    מה מפוקפק מצבו של האדם, מאז חדל לחפש את דמות דיוקנו במראה של הנחלים, והתחיל מחפשה במשטחיה השבורים והחדים של האינטליגנציה שלו", כתב רוברט מוסיל בספרו 'האיש ללא תכונות'. אני תרה אחריו, אחר 'הדיוקן' ושִׁברו, בכל המקומות. לצד ארון הספרים, על שרפרף הודי קטן, ערומים לגובה חלוקי נחל. הם מדגמנים בעבורי לסדרת הציורים הנוכחית. כיניתי אותה בשם 'מצב דיוקן'. כלולים בה גם דיוקנאות עצמיים, שאחד מהם מופיע על עטיפת ספרי 'השַׁער של ג'ולייט'.


    כששואלים
    אותי, מה אני אוהבת יותר, לכתוב או לצייר? אני משיבה, שאין הבדל. איני יכולה לחיות בלעדיהם במידה שווה. הם בי מאז ומעולם, הכתיבה והציור, חיים זה לצד זה, מאצילים זה על זה, ומהלכים ביצירותי במסלול מקביל. יחדיו הם מחברים בי קצוות, דווקא בזכות אופיים הקוטבי ותנאיהם המנוגדים: האחד תלוי באור כמו צמח, והאחרת חיה בחושך. על-מנת לצייר אני חייבת לפקוח את עיני, וכדי לכתוב, אני חייבת לעצום אותן. לציור אופי משוחרר יותר, סתגלתן יותר. הוא נאמן לטבעו הצמחי, אפשר לנוע לצידו, לשמוע מוזיקה, ולחשוב תוך כדי המעשה על נושאים אחרים לגמרי. ואילו הכתיבה היא מופע אחר. מִזגה תובעני ומתבדל, חסכני ומהפנט. היא חיה במעמקים, וטִבעה חמקמק כדג-מצולות. כדי לכתוב נחוצה לי בדידות מוחלטת, דממת-קברים. רק קולה-שלה מותר. קול המזכיר לוליין על חבל דק. כל הפרעה קלה והסחת-דעת מקרית עלולות להפיל אותו: שאון רחוב מרוחק, מטוס, נביחת כלב, קול נשימותי.





    קריאות
    טווסים מיוחמים מחוות-החיות הסמוכה נשמעות כיללות חתולים גדולים, וחודרות לחדר אפילו כשאני מגיפה את החלון. וכבר הסתתרה לה הכתיבה, ועלי לחזר אחריה ולפתותה לשוב. אין לי מחשב נייד. במחסן הקטנטן, שעליו יצאה גאוותו של בעל הדירה, הצבתי איכשהו את המחשב המגושם והישן שלי. יש להכניס את הבטן פנימה כשנכנסים, ולקפל את הכיסא כשיוצאים. אז אני מעדיפה לכתוב בשכיבה, במיטה שלי, ולשבת מול המחשב – מתחת לצנרת ולתקרה המתקלפת ונושרת מעלי – רק כדי להקליד.


    אני
    מעיפה מבט בציור החדש. הוא עדיין לח. פני ניבטות אלי ממנו: לראשי חבוש פרח ורוד עצום, מימיני טווס (שטרם סיימתי לצייר את נוצותיו), ולשמאלי חרצית ענקית שליבה כוכב לכת. באור העז אני מבחינה בקטע הזקוק לתיקון. טוב, אני אומרת לעצמי בדוחק, רק אסיים את החלק הזה ואלך לכתוב, אבל אני יודעת שאין באמת דבר כזה, "רק אסיים". כל חלק הורה את החלקים הבאים, צבעים מולידים גוונים, והשכבות הנרבדות יוצרות קורי פיתוי חזקים מדי. ממש כמו בכתיבה. קשה לצאת משם. אז איך ומתי אפשר להפסיק. זמן יצירה הוא זמן סגול, מיסטי, הוא אינו נרצע למרותם של שעונים ואינו מציית להתחלות ולסופים. מין זמן נטול-זמן שכזה. זמן שאפשר ללכת בו לאיבוד בקלות.


    ובשעה
    שחשבתי את המחשבות הללו, הצטנן האור, וירד הערב. תקעתי את המכחול בצנצנת וניגבתי את אצבעותי. החלטתי, לא ציור ולא כתיבה. עכשיו אני מפסלת.

    *




    פורסם ב-23.9.12

    'השׁער של ג'ולייט' מאת דורית אדרין






    חיפוש טורים 



    רשימת הטורים הקודמים:

    לפגוש את אפריקה
    ניר רצ'קובסקי
    ובמצותינו דם נערים פלסטיניים
    מנחם פרי
    אלזה מורנטה: הכתיבה והחיים
    מערכת הספריה החדשה
    ימי ראשון ורביעי
    אדוה בולה
    הזמן שנמצא: הערת המתרגמת
    הלית ישורון
    חסרי בית
    אפרת דנון
    הסיפור שמאחורי 'מטאטא וסיפורים אחרים'
    נגה אלבלך
    מה זה יהודי שלם
    אברהם ב. יהושע
    אפילו לא רבע יהודי
    מנחם פרי
    הערות ראשונות לפרסום הרומאן הגנוז של פוגל
    מערכת ספרי סימן קריאה
    עובר ושב 6: שתי יריקות
    מנחם פרי
    "שמלה לך, קצין תהיה לנו"
    מנחם פרי
    כלבים נובחים לי סיפור
    יואב אלוין
    עמידת ראש בעזרת פח
    מנחם פרי
    הושטת היד והשיחה
    סמי ברדוגו
    מתוך "אני הולך אל הכל"
    הלית ישורון מראיינת את אבות ישורון
    המחשבה המרקדת
    טוני מוריסון (מאנגלית: יואב רוזן)
    על יתושים ואנשים
    בלה שייר
    בין הצודק לבין האותנטי
    אברהם ב. יהושע
    מחאת האוהלים, מחאת המו"לים
    תמר פלג
    "האם זה ספר חשוב? לא." על דחיית כתב-היד של זיכרון דברים
    מערכת סימן קריאה
    דוד פוגל: תגובת שרשרת
    מנחם פרי
    עובר ושב 5: מעשה במסרון
    מנחם פרי
    הלחשן המייצר את הזיכרון
    חגי ליניק
    מוזיקה אשכנזית
    מנחם פרי
    תלוי כקסוּם מרוּם ומרדת: קריאת שירה בקול
    מנחם פרי
    ועוד - - -
    כל הטורים האישיים >>>

    למשלוח תגובות הקליקו כאן. נשמח לפרסם כל תגובה עניינית ובטעם טוב, בהתאם לשיקול דעתנו.

    מיכאל ג: מרגש לקרוא את הטור האישי הכתוב בעדינות רגשית של אמן עם יכולת ביטוי ספרותית מתאימה.
    דורית אדרין: תודה מיכאל, תגובתך מחממת את הלב.
    ספיר: יפהפה. "זמן יצירה הוא זמן סגול". את אישה עשירה, אם זכית גם במתנת הציור וגם במתנת הכתיבה.
    אריקה: מה שתפס את תשומת ליבי ונגע בי מתוך כתיבתך הפיוטית והענוגה היא דווקא (ובאופן אירוני) המציאות המכרסמת, החוסר המטריאלי - בין אם זהו מחסור באור שמש, במקום מיוחד המיועד ליצירה ("חדר משלך") ובין אם המחסור הפרוזאי והבסיסי ביותר - מחסור כלכלי. אפרפר, יומיומי אך חלק בלתי נפרד מהמציאות שלך ומכתיב את מתווה חייך. מעניין אותי לדעת (מבלי לחטט בחייך האישיים או לחשוף פרטים שאינך מעוניינת לחשוף) האם נאלצת לבחור בין חיי יצירה שאינם מאפשרים רווחה כלכלית לבין פרנסה גנרית שהייתה אולי מכניסה יותר אך גוזלת ממך את היכולת לעסוק באמנות באופן שבו הנפש דורשת זאת. אם זה אכן המצב דעי לך שבחירתך היא אמיצה ואני מעריצה אנשים כמוך שבוחרים בחירה כה אמיצה. אשמח אם תוכלי להרחיב על כך. אם תרצי אשלח לך את המייל הפרטי שלי. בכל אופן שיהיה המון בהצלחה עם הספר!
    דורית אדרין: תודה רבה ספיר, ותודה אריקה. לצערי, המחסור הכלכלי, עדיין מתמשך. נסיבות חיים קשות לא נתנו בידי הרבה בחירות או ברירות. לא יכולתי בשום פנים לוותר על האמנות, ובד בבד נאלצתי לפרנס את ילדיי לבדי. לכן בחרתי בדרך היחידה, ובדיעבד, גם הבלתי-אפשרית: שילבתי ביניהם. עבדתי קשה במשך השנים בעבודות שונות, חלקן קשורות לאמנות וחלקן - לא, ונשמתי וחייתי את האמנות שלי בכל רגע. כן, ויתרתי על הרבה דברים, ולא עשיתי לעצמי הנחות או ויתורים. אולם אני סבורה שהאמנות בוחרת בך, יותר משאתה בוחר בה. לגביי אין דרך אחרת. אלה חיי. תודה על העידוד ועל המלים החמות. הן ריגשו אותי מאוד.
    דורית אדרין: רציתי להבהיר: ויתרתי על קיצורי הדרך ועל המותרות שהחיים יכלו להציע לי, לו בחרתי בדרך שונה, אבל לא ויתרתי על מה שקרוי "אני". לדעתי, כל מקום שיש לו קיצור דרך, לא ראוי להגיע אליו.
    מרים וזאב, רמת השרון: דורית יקרה, אנו קוראים את ספרך ומוקסמים. את וירטואוזית של מכחול ושל עט כאחד ומצליחה להקסים בשניהם. במכחולך הרגיש את צובעת ספר נפלא, רב רבדים ומרגש ומעטך נובע זרם מלים השוזרות ויוצרות פורטרטים צבעוניים חיים של דמויות הכובשות את לב הקוראים. תודה לך על שעות של התרגשות והנאה.
    דורית אדרין: תודה לכם, מרים וזאב, על תגובתכם החמה. זהו עונג גדול עבורי לקבל משוב כה אוהב, וזכות גדולה לגעת בלב.זוהי אולי תכליתו האמיתית של הספר, והיעד של מסעו, לחולל קסם וליצור גשר בין לב ללב.
     
     בניית אתריםבניית אתריםעיצוב: נעה לנדמן-שדה