HIDDEN>ביקורות שונות>הרבה צרות היו לו עם המלחמות - המלצת עינת יקיר>

"גדולתו המשתקת, הבלתי-נתפסת"

 

מתוך "השאגה הגרנדיוזית ודממת השאול"
מסה על 'הרבה צרות היו לו עם המלחמות' מאת וולפגנג בורכרט


עינת יקיר, מוסף ספרים וספרות של עיתון מעריב, 11.1.08

 

 

אחת מפסגות הספרות של המאה ה-20.

 

וולפגנג בורכרט, גרמני ככל שיהיה בביוגרפיה שלו, הוא סופר אוניברסלי. המקום והזמן שבהם חי הם רק הד קלוש, חיוור, לפשע מתמיד, חובק ארצות, שיכול לחזור על עצמו, ואכן חוזר. בורכרט, שחווה את זוועות המלחמה, כמו שב משם כדי לכתוב את זה ואת חוויית החיים ברייך השלישי. הוא תיאר בדיוק מצמרר את "הקרינה הרדיואקטיבית" של אדם שנגזר עליו לכלות את עצמו בין גדודים, פלוגות, סמלים, סרנים, אויב. 

אבל לא בזאת טמונה גדולתו המשתקת, הבלתי-נתפסת, של בורכרט. הרי רבים תיארו את אסונה של המלחמה ההיא. גדולתו של בורכרט היא גדולה של יצירה, והיא טמונה בהבנתו, שאינה ניתנת ללמידה רק לקריאה ולקריאה חוזרת מה אפשר לכתוב אחרי המלחמה.

לקרוא את בורכרט זה כמו לפסוע בין השברים, בין החורבות, חורבות הגוף והנפש. המרכז – המלחמה, האסון – מוסט, ואל לב הבמה הסיפורית נכנסות בשקט, כמו עכברים מורעבים עם תום מסיבה מפוטמת, כל הדמויות השוליות, הנושאות עמן תמיד מום שחרטה בהן המלחמה, כדי ללקט את שאריות החיים שעוד נותרו. התוצאה לפיכך עילגת, אירונית, אכזרית, אך יותר מכל – כאובה, נואשת, מצמררת, כי בורכרט אינו שופט, בורכרט רק נותן קול, ונסוג, כמו להתבונן בעצמו במעשה הזוועה שנוצר.

זוהי האמנות שהותיר לנו בורכרט – דחופה, וירטואוזית, צורבת. ספרות של לב מפרכס, אבידה, לשון צרובה. ספרות של אדם שבעל-כורחו נדון לחיים איומים, והנה הוא, מהלך בין השורות, כורע כאן, רעב שם, יורק כאן, נשען על הקיר שם, והוא חצוף, והוא מטורף, ברחובות מתים בלילה.