הַמֶּלֶךְ מַזְמִין אֶת הַדּוֹד מַקְס לִרְאוֹת אֶת בֵּיתוֹ הֶחָרֵב.

אִשְׁתּוֹ, הַמַּלְכָּה זִיזִימָמָא, שׁוֹפֶכֶת אַף הִיא אֶת לִבָּהּ:

עֵינַי אֲדֻמּוֹת, רַגְלַי כְּחֻלּוֹת,

לֹא יִצְלְחוּ עוֹד לְנִשְׁפֵי-הַמְּחוֹלוֹת,

הַלֵּיצָנִים שׁוֹבְתִים, צְחוֹקֵי חָדַל,

הָיָה לִי גַּמָּד וְגַם הוּא גָּדַל.