אָדָם הָרִאשׁוֹן בַּדֶּשֶׁא שׁוֹכֵב

וְאֶל הֶעָנָן יוֹרֵק אֶל-עָל.

מְבַקֵּשׁ עַל עַצְמוֹ הֶעָנָן תַּחְנוּנִים:

"אָ'דָמְשִׁי, מֹתֶק, תֶּחְדַּל!"

שׁוֹלֵחַ אָדָם כְּנֶגְדּוֹ לָשׁוֹן:

"עָנָן-בַּלַבָּן, אַבֶּע!"

וְטָס אָז זֶרֶם דַּקִּיק –  רְקִיקָה –

"וְהֵא לְךָ, קַח וְתִרְאֶה!"

הֶעָנָן מְנַגֵּב בְּיָדוֹ אֶת הָרֹק

וְנוֹהֵם לְעַצְמוֹ כּוֹעֵס:

"כְּשֶׁיָּמִים תְּמִימִים אֵין עוֹשִׂים דָּבָר!

מִתְהַלְּכִים רַק רֵיק וּפוֹחֵז!"

אָדָם הָרִאשׁוֹן מִתְנַשֵּׁם וְצוֹחֵק,

אֶת שִׁנָּיו הַלְּבָנוֹת מְגַלֶּה,

מִשְּׂדֵרַת-הַתַּפּוּחַ הַיְּרֻקָּה

אִמֵּנוּ חַוָּה תַּעֲלֶה.

"הֵיכָן הָיִית, אֶוָה אִשְׁתִּי?

הֵיכָן יָצָאת לָשׂוּחַ?"

"בִּשְׂדֵרַת-הַשָּׁזִיף הָיִיתִי וְשָׁם

הִתְקַשְׁקַשְׁתִּי עִם הָרוּחַ!"

"לֹא הָיִית בִּשְׂדֵרַת-הַשָּׁזִיף, לֹא לֹא,

וְשֶׁקֶר הוּא כָּל דְּבָרֵךְ,

הֵן רֵיחַ תַּפּוּחַ עוֹלֶה מִגּוּפֵךְ

וְתַפּוּחַ מַדִּיף שְׂעָרֵךְ".

"אוֹי, נָכוֹן, בִּשְׂדֵרַת-הַתַּפּוּחַ הָיִיתִי,

אֵיךְ תָּקְפָה אוֹתִי שִׁכְחָה,

בֶּאֱמֶת צָדַקְתָּ, אָ'דָם אִישִׁי,

תָּבוֹא עַל רֹאשְׁךָ בְּרָכָה".

"וּמַה בִּשְׂדֵרַת-הַתַּפּוּחַ עָשִׂית,

אֶוָה שֶׁלִּי, חֲמוּדָה?"

"הִתְפַּטְפַּטְתִּי שָׁם עִם הַנָּחָשׁ

לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת 'תֶּחֱטָא'".

וְרוֹעֵד הַתַּפּוּחַ בְּתוֹךְ יָדָהּ

וּמְנַצְנֵץ כְּמוֹ אֲדֹם-לֶהָבָה,

וּמִתּוֹךְ דִּמְדּוּמִים בָּאִים צְלָלִים

שֶׁל מָוֶת וְשֶׁל תַּאֲוָה.

קוֹדֵחַ אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵינוֹ

יָכוֹל לְהָבִין בְּשׁוּם אֹפֶן,

מַדּוּעַ קוֹלָהּ מָתוֹק כְּמוֹ סֻכָּר

וְהִיא כְּלִילַת יֹפִי.

בְּרֶטֶט שׁוֹלֵחַ הוּא אֶת יָדוֹ.

–  מַה 'תָּה עוֹשֶׂה, אָ'דָם, הַא?

מְכַבֶּה הַלַּיְלָה אֶת שְׁתֵּי הַדְּמֻיּוֹת

וְשִׁין עִם פַּתָּח הִיא - שַׁא.