שירה, בניגוד לפרוזה, היא תמצית. התרכיז הבלתי מהול, הנקי. שירה במיטבה, מצליחה לגעת בעצב החשוף. שירה במיטבה, כפי ששוררה סילביה פלאת, למשל, יכולה להיות רדופת דֶמונים ופחדים וכלניות של דם. אבל שירה איננה חד-מנעדית. לפעמים היא פיוטית ולפעמים "חברתית", מעורבת, שוטמת וכועסת.

הרעיון לאתר "ליריקה" צץ בהשראת בלוג השירה האהוב עלינו, “כאוס", לזכרו של מייסדו, המשורר שי אריה מזרחי, ז"ל.

נשתדל לשלב קולות מגוונים ולפרוש קשת רחבה של סגנונות, מגדרים, גילאים, בכירות או "צעירות" בעולם השירה. ועם זאת נפרסם, מן הסתם, שירים לטעמנו.

כי הגישה שלו פשוטה וישירה: אחת למספר ימים מתפרסם בבלוג שיר חדש בתוספת הערה קצרה וקולעת – לרוב לא יותר ממשפטים אחדים, שמביאים קריאה אפשרית של השיר או של פרט מסוים בו.

כי הבלוג מזמין היכרות מפתיעה עם משוררים ששמם פחות מוכר לקהל הרחב, ומציג (למעט מקרים מיוחדים) שירים שלא פורסמו בבמה אחרת. בימים שבהם מצטמצמות ההזדמנויות של משוררים לפרסם את שיריהם בספר או בכתב-עת, 'ליריקה' היא במה נחוצה מאוד, שממלאת צורך.

כי השירים שמתפרסמים בבלוג אינם ערימה מקרית, אלא מבחר שערכו וממשיכות לערוך שתי משוררות בעלות טעם.

כי הקוראים מוזמנים להגיב ואפשרות זו מוסיפה לחוויית הקריאה, ויוצרת מעין מפגש וירטואלי מהנה סביב שיר. וניתן גם להירשם ולקבל הודעה במייל על פרסומים חדשים.