'השיטה של קרלו' הוא רומאן נוגע-ברגש וחכם על מסע נפשי סמוי של הסרת-הגנות והיפתחות. הספר נפתח דווקא בפרידה, כשאריק אינו מצליח להחליט לעבור לגור עם רוני, אם חד-הורית ומרפאת-בתנועה, ואינו מסוגל "להבין" אם הרגש שלו אמיתי. רוני משאירה לו פתק פרידה תמציתי, חף מנוסטלגיה, והפרידה שלהם נראית סופית.

    אריק, איש הייטק, חווה את מחסומי הרגש והזיכרון שלו, את הניסיונות לא להסגיר חולשות וסודות אינטימיים, את תפיסת המשפחה כמקום הצופן ניכור ואי-הסתכלות ממשית בעיניים. הוא בודק גבולות, וחוגג חופש עצום חסר-עכבות: יחסי-מין מזדמנים, רומאנים קצרי-מועד עם נשים נשואות, וניסיון להגשים פנטזיית נעורים. השיטוטים שלו ב"רשת" הם מטאפורה פארודית חריפה לחייו במציאות ה'וירטואלית' התל-אביבית מאוד, הדחוסה והחונקת, אף-על-פי שיש בהם אשליה של מרחב לא-מוגבל, בדומה לשחיות הליליות שלו בבריכה, שגם הן כאילו מאפשרות ללכת לאיבוד במרחבים של שכחה ורוגע.

    מאמר של ההיסטוריון קרלו גינצבורג שקורא אריק ומספר עליו לכל חבריו מבהיר בסופו של דבר שהיינו עדים למסע נפשי הפוך. דרך פרטים משניים, קלי-ערך, כביכול לא-שייכים, מתפענח תהליך סמוי עקיף. בעודו ממתין למשהו אחר, התרחשה "הקפיצה" אצל אריק בלי משים.

    איל אדר חי בתל-אביב, הוא אב לשניים ואיש הייטק, וזהו ספרו השני (הראשון הוא קובץ הסיפורים 'חיוכו של נער המעלית', הוצאת הקיבוץ המאוחד). על 'השיטה של קרלו' נכתב כי הוא "מערבולת מסחררת, מורכבת ומהפנטת של עולמות, דמויות, הבזקים, הגיגים, סודות וממצאים, ועשוי להגיע אף למעמד של ספר פולחן". (ירון פריד, העיר)