זהו ספר השירים השלישי של יוסף שרון – מן הבולטים במשוררים שהחלו לכתוב בשנות השבעים. חלק ניכר משירי הספר הם דיוקנאות חריפים ורגישים של דמויות מן המעגל המשפחתי ושל דמויות אקראיות, מזדמנות. שרון הוא עד צנוע המתקרב אליהן בזהירות ומשער להן סיפור ועולם, בלי לנסות להבינן עד הסוף. דיוקנותיהן מצוירים ביותר מפרספקטיבה אחת ומצטרפים מרגעים קטנים, משברים הנושאים את שובלו של השלם. שירים אחרים הם ציורי מקום, המנסים תמיד לגשר בין שני זמנים, או שתי הסתכלויות. שירי הספר נכתבו בין השנים 1994-1984.