| "אפשר להביט על תולדות חייו של לאון כעל שלוש שכבות של תל ארכיאולוגי. בשכבה הקדומה נמצאים אתו אשתו הדס ובנו צוף. בשכבה מעליה, של חייו אחרי גיל ארבעים-ושבע, הצטרפה אליהם כצלע רביעית הבנקאית שלו, ליזה חדד, ובמשך שנתיים התקיים שם רומאן של אחר-צהריים, כמעט בהיסח-הדעת, לצד הנישואים. השכבה השלישית היא משקעי השיטפון שהתחיל ביום שחדד, בעלה, ראה אותם, וליתר דיוק בשעת דמדומים חמימה שבה שמע לאון מליזה כי הכל נגמר, והתאהב בה נואשות".
השכבה השלישית הזאת, שבה מגלה לאון שחייו הישנים תמו, היא שעומדת בלב הרומאן של יגאל סרנה. בתי-הקפה שמאבטח בפתחם, מלון קטן שחלונו רועד מפיגוע, השטחים הבוערים, תל-אביב הנמלטת מן החרדה, הם זירות ההתרחשות של הרומאן, והעלילה הישראלית מסתחררת בעלילת הנפש ומתַגברת אותה.
לאון, צלם עיתונות המצלם אקטואליה, הוא הצלם של ההיעדרות, של האימה הגוברת מפני ההיעלמות בסביבות גיל חמישים, של קריאת-התיגר עליה. יגאל סרנה משרטט בעדינות את התמודדותו של גיבורו עם השיטפון הרגשי שפקד אותו. |
.jpg)
.jpg)
.gif)