'קיץ בדרך הנביאים' הוא השער הראשון ב'היכל הכלים השבורים', מכלול הרומאנים שהוא יצירתו העיקרית של דוד שחר (1926-1997), ואולי אחת היצירות הסיפוריות הגדולות והייחודיות בסיפורת הישראלית.

    שחר הוא קודם כל סופר היודע לשבות את לב קוראיו אל עולם סובייקטיבי עשיר ומרהיב באמצעות כשרון-סיפור יוצא דופן ועברית שורשית ואלגנטית. יותר מכל אופייני לו המתח האדיר בין השתוקקויות אישיות וכמיהות רוחניות עזות, מצד אחד, לבין מחויבות בלי-מצרים לעולם הממשות והחושים כאן ועכשיו, מצד שני. נקודת המוצא שלו היא ההתקוממות נגד כוחו המכלה של הזמן.

    יותר משהמספר של הרומאן זוכר חוויות ילדות, הוא בורא עולם-עבר שאבד, ירושלים של רחוב הנביאים וסביבותיו ערב מאורעות תרצ"ו. ירושלים זו מוצגת כמקום הטרוגני של תשוקות ושל חלומות שונים ומשונים, של מסיכות ושל זהויות נזילות ומתחלפות, שעם כל הסתירות והניגודים ביניהם הם מתקיימים איכשהו זה לצד זה, עד לפרוץ האלימות, ועד לנסיגה אל ההגדרות הקיבוציות והלאומיות הנוקשות.

    הספר ראה אור לראשונה בשנת תשכ"ט / 1969 תחת הכותרת 'היכל הכלים השבורים'. הנוסח המתפרסם כאן תוקן על ידי המחבר זמן לא רב לפני מותו. הספר כולל גם אחרית-דבר שכתבו מיכל פלד גינזבורג ומשה רון.