השירים של שֶׁז רצופים שורות חזקות, תוקפות, לא מרחמות, אבל גם לא נעדרות אירוניה עצמית. במטאפורה אחת היא רואה את עצמה כדג מבותר המוגש לשולחן אוהביה; בדימוי אחר היא "אישיות הפכפכה ללא מְצָרים כִּדרוֹרית מלאה מעצורים".   אחת מחוויות היסוד החוזרות בשירים היא חוויית ילדות של "גירוש" או של עקידה בידי אב רומס ואם משתפת-פעולה. רק בשירים ניתן לתקן בדיעבד את מה שהחיים לא יוכלו לתקן.   האהבה בשירים לפעמים רכה, לפעמים אלימה, וגם האהובה מחליפה פנים, פעם קרובה ו"כמעט פרחונית למגע" ופעם זרה, קשה ומעוררת עוינות.   'ריקוד המשוגעת' הוא ספר השירים הראשון של שז. שיריה התפרסמו במשך שנים בכתבי-עת וזיכו אותה בפרס רון אדלר לשירה.