1. "נותר בי משהו עלוב ודק"
את המסרון שהגיע ביום חמישי לטלפון הנייד של דוברת הספריה החדשה מן הראוי להנציח כאן: כל מלה שווה זהב. סוף-סוף גברה הכנות על העמדת-הפנים. כתבה אותו מאיה בקר, עורכת מדור הספרות של מוסף '7 ימים' בעיתון 'ידיעות אחרונות', ונאמר בו: "את יכולה להודיע למנחם שידיעות אחרונות לא משתפים פעולה מהיום עם הספריה החדשה".
כיוון שכנראה מדובר באסון, מיהרתי לאמוד את ממדיו: מה יום מיומיים? איזה "שיתוף פעולה" פורה התקיים עד עתה עם הישות הערטילאית המכונה במסרון "ידיעות אחרונות", והיום נקטע באבחה אכזרית? מיהם אותם "ידיעות אחרונות" אשר יחדלו מרגע זה, כאיש אחד, ממשהו שכלל לא הייתי מודע לקיומו? האם אלה רק חמישיית הדפים המשתרכים בזנב '7 לילות' והמכונים "ספרות" – שבדיוק השבוע נפתחו בשיר ששורתו הראשונה עשויה להיות המוטו הקבוע שלהם: "נותר בי משהו עלוב ודק"; ושמא עורך העיתון כולו יִיפה את כוחה של מאיה בקר למסור לי שמהיום והלאה, לעולמי-עד, לא יוזכר שום ספר של הספריה החדשה בשום דף מדפי העיתון, ואולי אף לא יוזכר עצם שמו של שום סופר מאלה שביתם הוא הספריה החדשה. והאם רק גרוסמן, יהושע או פרנטה לא יוזכרו, או שמא חל החרם גם לאחור, על שבתאי, פוגל, חנוך לוין, מורנטה, גינצבורג, סאראמאגו, ואולי אפילו עד פרוסט וסרוואנטס תגיע ידו הקשה. ואולי כל אלה יוזכרו, ורק שם ההוצאה יימחק כלא היה, כאילו אין סדרה כזאת ומעולם לא היתה קיימת.
אבל רגע – חזרתי ושאלתי את עצמי – מה חבַרנו לעשות יחד, הספריה החדשה ומאיה בקר, בשיתוף פעולה עד אתמול? הלוא הדפים בעריכתה, המכונים "ספרות", שבתו זה מכבר מכל "שיתוף פעולה" שהוא, לא רק עם הספריה החדשה, אלא עם כל הספרות העברית, לפחות כפי שאני רואה אותה.
[מוסף '7 לילות', גיליון אופייני]
2. הליכה לשום-מקום
שכן מתי לאחרונה היתה למוספון בעריכת בקר איזו אמירה מורגשת באוזני הספרות העברית? מתי בשנים האחרונות השפיעו הדפים הללו ולו במעט בקביעת מקומו של איזה משורר או מסַפֵּר בספרות העברית, כדוגמת מה שעשה המוסף בימי הזוהר שלו, בעריכת זיסי סתוי, לגבי אבות ישורון, או יוסל בירשטיין, או יהודית הנדל, או אפילו, כן, כדוגמת מה שעשה המוסף בשני עמודיו בימי אשר נהור, עורכו הנשכח והמזולזל, כאשר הבליט בקביעות את שירתם החדשה של משוררים מתחילים, לא נחשבים באותם ימים, כאבידן, עמיחי וזך.
במוסף הספרות של 'ידיעות אחרונות', לא לפני דורות, כתבו מאמרים רחבי-נשימה – הן ביקורת ספרים והן מאמרים על תופעות עקרוניות – ראשי המדברים בביקורת, דמויות בסדר גודל של גרשון שקד, דן מירון, נתן זך, אבנר הולצמן, ורבים אחרים. ואילו בשנים האחרונות, למעט מדור השירה של אלי הירש, רק לעתים נדירות אנחנו זוכים לקרוא בו משהו החורג מסקירות חובבניות של כותבים שמרביתם מתחלפים, אורחים שנטו ללון בספרות.
לא היום נולדה הביקורת שלי על הז'אנר שמטפחת מאיה בקר במוספה, אבל יש להניח שבקר אפילו לא תבין את טענתי שהמוסף שלה כלל לא מפרסם ביקורת ספרות, ושלה-עצמה אין שום תמונה של הספרות העברית. לאיש לא ברור מאין היא באה ולאן היא הולכת.
3. משביח עם הזמן
על קיר אחד של הממ"ד שלי יש מדפים גדושים בתיקי קרטון של מוספים לספרות שאספתי בצעירותי. אני פותח תיק מקרי של 'משא' – באותם ימים המוסף לספרות של 'למרחב' – ולמעלה מונח גיליון מאפריל 1960. אני מוצא בו מכל טוב, באותיות פטיט: שמונה שירים של חיים גורי, שירים של ע. הלל ואבנר טריינין, סיפור ארוך של זרובבל גלעד, את הנובלה של א.ב. יהושע הצעיר "גאות הים" במלואה (היא תופסת 30 עמודים בספר!), מסה של דן צלקה על קאמי, מסה רחבת-מבט של פנואלי, מאמר ביקורת של גרשון שקד, מדור גדול של ידיעות ספרות מן העולם, כתבה של רם עברון על הקלטות של הפילהרמונית, מאמר ראשי של העורך אהרן מגד התוקף בחריפת את אגודת הסופרים ש"על מקומה עומדת"... בקיצור, מבחינת הכמות היה הגיליון האחד והיחיד הזה יכול למלא את המוסף של בקר במשך שלושה חודשים, אבל יש להניח שרוב החומרים הללו כלל לא היו עוברים את הסף של '7 לילות'.
[אהרון מגד, עורך "משא" לאורך רוב שנותיו]
בימי הזוהר של המוסף לספרות של 'ידיעות' קראו אותו כמאה-וחמישים אלף מקוראי העיתון. היום ספק אם קוראים אותו יותר מאלפים ספורים. מצד אחד אין בו כדי לעניין את אנשי הקהילה הספרותית, ומצד אחר, ודאי שאינו מעניין את מי שזרים לספרות.
לא אהבתי את מה שנכפה על המוסף הזה כבר בשלהי כהונתו של סתוי כעורכו, ובימי שולמית גלבוע שערכה אותו בעקבותיו, ולא הסתרתי זאת משניהם. אבל ב-2008, במסיבת הפרידה לשולמית גלבוע, שפרשה משום שלא נראתה לה העברת המוסף לחסות של '7 לילות' – כשהוזמנתי לומר כמה מלים, הבטחתי לשולמית גלבוע כי המוסף שערכה רק ילך וישביח עם השנים בזיכרון, כיין המשומר, שכן לאור מה שצפוי לו בעתיד, אם אין האותות מכחשים, יִזהרו שנות העריכה שלה באור יקרות. כל זה קרה מהר מששיערתי. אפילו המוספים לספרות של 2007 נראים היום כפרהיסטוריה מעוררת השתאות.
4. אז על מה יצא הקצף
לספריה החדשה לא יכול להיות איפוא שום "שיתוף פעולה" עם העמדת-הפנים המכונה "7 לילות: ספרות". נותר לי רק לספר לכם על מה יצא הקצף, וכיצד הוא חושף לאור היום את מה שאולי עד כה הצליח העיתון הנפוץ במדינה להסתיר מכם.
בשבוע שעבר שיגרה דוברת הספריה החדשה למוספים של 'ידיעות' ו'מעריב' קומוניקט קצר וענייני על הופעת ספרו החדש של דויד גרוסמן 'נופל מחוץ לזמן' – ספר שהמחבר מסר לי-עצמי בהפתעה רק ארבעה שבועות קודם לכן. ספר חדש של גרוסמן, שלא היה צפוי, הוא ידיעה שכל עמוד לספרות אמור להיות מעוניין בה, לא כ"חסד" לספריה החדשה אלא כשירות לעשרות-האלפים, אם לא מאות-האלפים, שכתיבתו של גרוסמן משמעותית להם. טלפונים ומיילים שקיבלנו בימים האחרונים מעידים שהעניין בחדשה הזאת אף חורג מגבולות הארץ.
אבל את מדור הספרות של 'ידיעות' לא עניינו גרוסמן וקוראי הספרות העברית. לנגד עיניהם עמדה תדמיתם לעומת העיתונים המתחרים, ולפיכך תבעו מן הדוברת "שיתוף פעולה", דהיינו, הודיעו לה חד-וחלק שהם מצפים לא לראות את המידע על הספר החדש של גרוסמן בשום עיתון אחר.
['נופל מחוץ לזמן' מאת דויד גרוסמן]
לתביעת הבלעדיות על ידיעה חדשותית אין אח ורע בעיתונות בשום מקום בעולם, והיא משקפת שיקול שבינו לבין עיתונות אין ולא כלום. ייחודו וכוחו של עיתון אמורים להתבטא לא בעצם הידיעה, אלא בפרטיה, בכל מרכיבי התוכן הייחודיים, שעליהם צריך העיתון לטרוח. עיתון לא יעלה בדעתו לא לפרסם ידיעה מקיפה על נאומו של ראש הממשלה בפני בתי הנבחרים בארצות-הברית רק משום שהעיתון המתחרה מפרסם ידיעה מקיפה באותו נושא. הוא רק יעשה מאמץ שהידיעה שלו תהיה עשירה וצבעונית יותר מזו של המתחרים. אבל כשהדברים אמורים בספרות, מוותר העיתון מראש על כל מאמץ, שהרי אין לו כותבים שיוכלו לעשות את המאמץ; זה התחום היחיד בעיתון המסוקר בידי אנשים שלא ממש מעורים בו.
'מעריב' – לשבחם ייאמר הפעם – לא התנו שום תנאים ופירסמו את הקומוניקט כלשונו, אומנם בלי לטרוח על בניית ידיעה ייחודית משלהם, אבל לפחות בלי סילופים. 'ידיעות' דלו ציטוט מריאיון ישן של גרוסמן ל'גארדיאן', אבל לצד מריחת הצבע סיפקו לקוראיהם ידיעה זרועת שיבושים והטעיות. הם בישרו, מפרי דמיונם, שהספריה החדשה תפיץ תחילה את הספר "למנוייה בלבד" (אין היום לספריה החדשה תוכנית מנויים); ומהרהורי לבה של החתומה על הידיעה גם התווספו לספר דמויות שאינן בו, אנשים שאיבדו "הורים או אחים".
נדמה לי שמעולם לא זכיתי שאיזושהי ידיעה ב'ידיעות' הנוגעת לספריה החדשה לא תכלול סילופים קטנים או גדולים. לכן שמחתי למסור את הידיעה לעיתון 'הארץ', והוא נהג בה כפי שצפוי מעיתון רציני. מיה סלע עבדה על ידיעה ייחודית, התאמצה לשאוב ממני פרטים נוספים, ומתוך מודעות ליחסם של הקוראים לגרוסמן, פורסמה הידיעה כראוי הן בעמוד הראשון של העיתון והן, בהרחבה, בדף המוקדש לחדשות תרבות. הפרסום למופת ב'הארץ', ביום חמישי, הוא שעורר את ההודעה הגנגסטרית של מאיה בקר בשם 'ידיעות אחרונות'.
יש איפוא עניין מיוחד הן לקוראי הספריה החדשה והן לקוראיו של גרוסמן במסרון שהגיע מבֶּקר. מהיום יֵדעו רשמית כל המעוניינים בספרים שלנו שמוטב להם לקרוא את 'הארץ'. ב'ידיעות' פשוט לא שמים עליהם.