פרידהגבריאל פרייל
הִיא יָשְׁבָה מִמּוּלִי וְעֵינֶיהָהָיוּ חוּמוֹת מִן הַקָּפֶהמְעֻנּוֹת מִגּוּפִיעֵת נִסִּיתִי לְסַפֵּר לָהּכָּל הַדְּבָרִים הַיְּרֻקִּים שֶׁלָּמַדְתִּי.וַדַּאי שֶׁלֹּא הֶאֱזִינָה לָהֶם:הִיא הָיְתָה כְּלוּאָהבִּכְלוּב שֶׁל זָרֻיּוֹת,אוֹ הִתְהַלְּכָה לְאֹרֶךְ-רְחוֹבשֶׁסֵּרַב לְהִתָּקֵלבִּרְחוֹב אַחֵר. אוּלָם אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁרֶגַע הוֹרִיקוּ עֵינֶיהָ,הֶעֱלוּ דִּמּוּי-גַּן מִתְפַּלֵּל בַּגֶּשֶׁם.כָּךְ כְּאִלּוּ נִטָּל הַחֲרָבוֹןמִן הָעֲמָקִים הַחוּמִיםוְכוֹכָבִים גְּדוֹלִיםשָׁמְרוּ בַּדְּרָכִיםעַל אֵיזוֹ שַׁלְוָה קְטַנָּה:הִיא לֹא תַּגִּיעַ אֵלַי.
הִיא יָשְׁבָה מִמּוּלִי וְעֵינֶיהָ
הָיוּ חוּמוֹת מִן הַקָּפֶה
מְעֻנּוֹת מִגּוּפִי
עֵת נִסִּיתִי לְסַפֵּר לָהּ
כָּל הַדְּבָרִים הַיְּרֻקִּים שֶׁלָּמַדְתִּי.
וַדַּאי שֶׁלֹּא הֶאֱזִינָה לָהֶם:
הִיא הָיְתָה כְּלוּאָה
בִּכְלוּב שֶׁל זָרֻיּוֹת,
אוֹ הִתְהַלְּכָה לְאֹרֶךְ-רְחוֹב
שֶׁסֵּרַב לְהִתָּקֵל
בִּרְחוֹב אַחֵר.
אוּלָם אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁרֶגַע הוֹרִיקוּ עֵינֶיהָ,
הֶעֱלוּ דִּמּוּי-גַּן מִתְפַּלֵּל בַּגֶּשֶׁם.
כָּךְ כְּאִלּוּ נִטָּל הַחֲרָבוֹן
מִן הָעֲמָקִים הַחוּמִים
וְכוֹכָבִים גְּדוֹלִים
שָׁמְרוּ בַּדְּרָכִים
עַל אֵיזוֹ שַׁלְוָה קְטַנָּה:
הִיא לֹא תַּגִּיעַ אֵלַי.
שירו של גבריאל פרייל נדפס בסימן קריאה 9 (1979), במסגרת מאמרו של מנחם פרי "העונה המאוזנת: על מבנה-העומק של שירי פרייל".פרייל (1993-1911) כתב בעברית וחי בניו-יורק. חיפוש שירים
חיפוש שירים
השירים הקודמים:שירה, חזי לסקליהלילה אנחנו, מאיר ויזלטירמאמ'אמליה, ארי דה לוקהשני שירים, אבות ישורוןאיך לקרוא לחתול, ת.ס. אליוטשחמט, חנוך לויןשלושה שירים, דוד פוגלקירקס, יאיר הורביץפטרול, אלון אלטרסשיר הפגישה האחרונה, אחמאטובהסונטה 130, ויליאם שקספיראם במכאובים נוצה קלה, אמיר גלבעוהידעת למה התפללתי, אברהם בן-יצחקלחם-ערב, יעקב גלאטשטייןולחשוב, איתן נ. גלסטורקי, טורקי, מי חלם אותך הלילה, חנוך לויןצבעונים, סילביה פלאתדברים שיש להם שיעור, דליה רביקוביץכל השירים עד כה >>