'האָלֶפְבֵּית של העצים' מביא מבחר משיריו של ויליאם קרלוס ויליאמס (1883–1963), ממפלסי הדרך למודרניזם בשירה האמריקנית, ואולי הדמות המרכזית בו. ויליאמס, יליד ניו־ג'רזי ובמקצועו רופא־ילדים, עבד בימים כרופא וכתב בלילות. בניגוד לבני דורו האמריקנים ת.ס. אליוט ועזרא פאונד לא היגר לאירופה, אלא דבק באדמת ארצו וביקש ליצור שירה המבטאת את ייחודה של ארצות־הברית הן מבחינת נושאיה, שכולם נופי אמריקה ודמויות אנשיה, והן מבחינת לשונה, המתרחקת מן האנגלית "הקלאסית" ודבֵקה בלשון האמריקנית המדוברת. 

האובייקט העירום, בעיקר מן הטבע אבל גם מעולם האמנות (כגון בשירים בעקבות ברויגל), ממלא את שיריו ושולח שלוחות אל עולם הרוח. "אין אידיאות אלא בדברים", כך הוא מסכם את דרכו בשירה.

שמעון זנדבנק, שליקט, תירגם והוסיף סוף־דבר, הוא חתן פרס ישראל לתרגום שירה. זה ספר תרגום־השירה השמונה־עשר שלו. 

*

שיר

כְּשֶׁהֶחָתוּל
טִפֵּס מֵעַל
רֹאשׁ

הַמְּזָוֶה
קֹדֶם רֶגֶל
יָמִין קִדְמִית

בִּזְהִירוּת
אַחַר־כָּךְ הָאֲחוֹרִית
נָחֲתָה מַטָּה

אֶל תּוֹךְ בּוֹר
הָעֲצִיץ
הָרֵיק