מרינה, אשה צעירה, מגיעה בקיץ לחופשה של חודש באַלפִּים האיטלקיים. לבדה, בלי בעלה, יהיה עליה להתמודד עם חוסר-האונים שלה כאם שבנה בן השנתיים, שכמעט אינו מדבר, בוכה בלי הפסקה, יומם ולילה. בעל-הבית שלה, מנפרד, מתגורר בקומה שמתחת לדירה ששכרה אצלו. השניים בקושי מחליפים מלה.

מנפרד הוא מדריך טיולים שתקן וקשוח, איש סגפן ומתבודד, שונא נשים מושבע. אשתו נטשה אותו ולקחה עמה את ילדיהם. לילה אחד הוא קולט שמשהו משונה מתרחש בדירתה של הדיירת, והוא פורץ אליה לאחר שדפיקותיו על הדלת נענות בדומייה. מכאן ואילך הוא נתקף אובססיה לחשוף את מה שלדעתו אירע, להביא את מרינה להודות במה שהיא מסתירה מכל העולם ואפילו מבעלה; להתמודד עם האפֵלה שבתוכה.

במאבק-הכוחות העוין בין השניים הולכת ונחשפת ילדותו של מנפרד עם אֶחיו באכסניה המרוחקת שבהרים למעלה, בצל אב חמור ובלי אֵם – אשר ברחה מן האב ונטשה את ילדיה.

מרינה עוד תחזור לחופשה קצרה בכפר הזה כעבור חמש-עשרה שנה. השניים הפכו לנוכחים-נעדרים תמידיים זה בחייו של זה. כמו תאי הרכבל של ההר, הם נעים בכיוונים מנוגדים, ומצויים באותה נקודה רק ברגע הקצר שבו הם חולפים זה על פני זה.

"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", מצטטת קומנצ'יני את ספר בראשית במוטו לרומאן שלה, המפרק את הקביעה הפשוטה הזאת. איש אינו עוזב באמת את אביו ואת אמו, אלא הוא גורר אותם, ואת ילדותו, אל האשה של חייו. ביחסיו עם מרינה מתערבב מנפרד עם כל גלריית הדמויות של עברו. הוא מזדהה עם כל אחת מן הדמויות הללו, השונות מאוד זו מזו, ובו-בזמן גם מעמיד את עצמו כניגוד להן וכמתחרה.

החלפת הזהויות מעניקה ליחסיהם של מנפרד ומרינה את התזזית של תנועה בין ניגודים קיצוניים ואת עוצמתם הבלתי-רגילה, ומאפשרת את הדרמה שמפעימה את הספר.

כריסטינה קומנצ'יני, ילידת רומא, 1956, היא מחברת רומאנים, תסריטאית, במאית סרטים ומחזאית. 'כשהלילה', הרומאן השביעי שלה – והראשון בעברית – היה רב-מכר באיטליה וצולם כסרט בבימויה. היא אחת מן הסופרות האיטלקיות הנועזות בנות-זמננו אשר קוראות תיגר על המוסכמות של האימהוּת הטובה, והיא מבקשת לאפשר לאימהוֹת את "האהבה והשנאה כלפי הילד שילדתי".