אֵי בֵיתִי עַכְשָׁו עוֹמֵד, וְאִם לַהֲקִימוֹ

מָה הֶחֳמָרִים נֶאֶסְפוּ לִי, וְהֵיכָן.

אֵחַרְתִּי קוּם, אֵיזֶה קוּרִים הָיוּ לֹא הָיוּ

סִבְּכוּנִי בַחֲלוֹם, הֲמֵעַצְלוּת מְתוּקָה

לֹא אָבִיתִי עַצְמִי מֵהֶם לְהַתִּיר?

לֹא! כָּל הֶחֳמָרִים, לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה,

הִתְחַנְּנוּ לְיָדִי כִּי אֲשִׂימֵם בַּמַּסָּד וּבַטְּפָחוֹת,

וּכְבָר כֶּתֶר נוֹצֵץ בִּטְוַח הַיָּד לְהָנִיחוֹ

בְּרֹאשׁ הַגַּג, בִּנְיָן לְתִפְאֶרֶת, וְזֶה

חִשּׁוּב לֹא נָכוֹן שֶׁל זִיעַ פָּעוּט

מוֹטֵט הַכֹּל וּמְצָאַנִי עֵר

שָׂרוּעַ בֵּין חֳרָבוֹת.

מַהוּ שֶׁשָּׁכַחְתִּי, קִסְמַן שֶׁל מִלִּים, עֶצֶם טִבְעָן

לַהֲרֹס וַאֲנִי, הֲלֹא, אַךְ בַּחֲלוֹם עָמַדְתִּי,

לֹא עָמַדְתִּי, לִבְנוֹת.