שירים מספרי סימן קריאה: 
אנתולוגיה מצטברת
אל חנון / קדיה מולודובסקי

 

    חפש
    חיפוש מתקדם
    מקור
    תרגום
    הספריה הקטנה
    הספריה החדשה לשירה
    לטינו בעריכת טל ניצן
    קלאסיקה
    עיון ותיעוד
    אנתולוגיות
    כתב-העת סימן קריאה
    קיים בדיגיטלי
    מתנה למצטרפים חדשים
    בתוכנית העבודה
    כתבי יד
    הוצאת הקיבוץ המאוחד
    המלצת השבוע
    הזרקור
    קישורים
    הישארו מעודכנים
    אי נעלם: שלושה סיפורים על איש ואשה
    מאת: ז'וזה סאראמאגו
    הסיפור על האי הנעלם, קנטאור, פיצוי – שלושה סיפורים שבהם מביט סאראמאגו, בשלושה סגנונות ומשלוש פרספקטיבות, ב"אי הנעלם": איש ואשה לבדם.
    בבית המרפא
    מאת: דוד פוגל
    הנובלה הראשונה של פוגל, שנכתבה בפאריז ב-1926. בבית מרפא לחולי ריאה, בעיירת נופש בדרום טירול, משתזפים החולים בשמש הבריאה המסמאת, מול השלג של ההרים ובתוך נוף עוצר-נשימה, והם עסוקים בלי-הרף ב`הפקרות` של פלירטוטים, עגבים ומעשי פחזוּת...
    בין לילה ובין שחר
    מאת: יהושע קנז
    הנובלה `בין לילה ובין שחר` של יהושע קנז היא אחת הפנינים הנדירות של הסיפורת העברית. דמויותיה – חבורת שביעיסטים גדנ"עים – חוות את המעבר בין נערות לבין בחרות צעירה, ואת התגבשות זהותן המינית והמגדרית.
    ברנר בלונדון
    מאת: אשר ביילין
    סיפור-הזיכרונות המפעים שכתב ביילין ב-1922, אחרי הירצחו של ברנר, הוא מפרקי הזיכרונות היפים בספרות העברית, ופורטרט מרשים ביותר של סופר ואדם יוצא-דופן. בתערובת של אמפתיה, הערצה ואירוניה, מסופר כאן ברנר האחד והיחיד, המפרפר בייסורי שאול, הרותח והנוקב.
    בשם האם
    מאת: ארי דה לוקה
    סיפור לידתו של ישו מנקודת ראותה של מרים – סיפור אישי של חוויַת הריון מרגשת, שבסופה, בפלא של לידה, נולד תינוק יהודי קטן, "שלא צריך להוכיח כלום, שצריך רק לחיות, לעבוד, להתחתן, ושיהיה לו כל מה שנחוץ". בעזרת חיבתו של דה לוקה זוכה מרים לדבר פרוזה חכמה, מצחיקה ומכמירת-לב.
    דרך הייסורים של הגוף
    מאת: קלאריס ליספקטור
    במאי 1974, בשיא תהילתה בברזיל, מפרסמת ליספקטור 13 מעֵין-סיפורים, שאת כולם כתבה לדבריה תוך ימים אחדים, לפי הזמנת העורך שלה. זה ספרון שהיא מכריזה עליו בפתחו שהוא "זבל" ולא ספרות, וכי תתבייש אם ילדיה יקראו אותו. ליספקטור מתפרעת.
    הצל של גופו של העגלון
    מאת: פטר וייס
    כאשר פירסם פטר וייס את הרומאן הקצר שלו בגרמניה ב-1960, הוא זכה מיד לתהילה של פורץ-דרך בסיפורת. הקריאה בתרגום העברי החדש המופתי של אילנה המרמן מגלה לא רק שעוצמתו של הספר עומדת עד היום, אלא גם עד כמה הופעתו המחודשת בעברית היא בריזה משיבת-נפש.
    הרבה צרות היו לו עם המלחמות
    מאת: וולפגנג בורכרט
    סיפוריו הקצרים של בורכרט, שהרקע שלהם הוא החזית הרוסית, בית-הכלא הגרמני, וימי הרעב והשקט הדָווּי שאחרי המלחמה, ניצבים בשורה הראשונה של ספרות המאה-העשרים. בפרוזה רבת-עוצמה, בעלת מקצבים סוחפים, מתאר בורכרט את האימה והייאוש דרך פרט צדדי, מפתיע.
    הרטיטי את לבי
    מאת: חנוך לוין
    אהבה סוערת יש לשופט-שאינו-שופט למקה. בכל מוצאי-שבת בשמונה הוא בא אל הזמרת לָלָלָלָה, מרים לה את הראש להסתכל לה בעיניים והיא משפילה אותן, שואל והיא שותקת, מפרפר והיא מצחקקת...
    ילדה שחורה
    מאת: סמי ברדוגו
    "בכל יום שישי, בין ארבע לחמש אחר-הצהריים, אני פותח לאמא שלי את החזייה. מרגע הפתיחה אני והיא נכנסים אל שבת המנוחה"... מהדורת הספריה הקטנה לנוסח החדש של סיפורי ספרו הראשון של ברדוגו, שהוכן ב-2011 כשער הראשון של `הילד האחרון של המאה`.
    ככה זה קרה
    מאת: נטליה גינצבורג
    "אמרתי לו: תגיד לי את האמת, והוא אמר: איזו אמת? ושירטט בחיפזון משהו בפנקס שלו והראה לי, רכבת ארוכה-ארוכה עם עננת עשן שחור עבה, והוא מציץ מן החלון ומנופף לשלום במטפחת שלו. יריתי לו בין העיניים".
    לא רחוק ממרכז העיר
    מאת: אורלי קסטל-בלום
    מהדורה חדשה של כל סיפורי הקובץ `לא רחוק ממרכז העיר`, ספרה הראשון של אורלי קסטל-בלום (1987), שחולל עם צאתו אקלים סיפורי חדש. ספר מפתיע בבשלותו, שמשרה עליזות מרה ומערבב גיחוך ואימה, והיומיומי נראה בו משעשע וזר ואבסורדי.
    מוות בוונציה
    מאת: תומאס מאן
    מפסגות הסיפורת של המאה העשרים והנובלה המפורסמת ביותר של תומאס מאן. גוסטאב פון אשנבאך, סופר המקדיש את חייו לכתיבה במשמעת שאין חמורה ממנה, נתקף יום אחד, בערוב ימיו, איזה תסיסה סוחפת, תחושה של להט נעורים עורגים אל המרחק – וכך הוא מוצא עצמו מתגלגל לוונציה.
    מומיק
    מאת: דויד גרוסמן
    בירושלים של סוף שנות החמישים נחלץ מומיק בן התשע, בנם היחיד של זוג ניצולי שואה, לשחרר את הוריו מסיוטיהם. באומץ של מי שאין לו ברירה הוא נאבק לשחרר את ארץ שם מתוך שתיקותיהם.
    מן המצר
    מאת: י.ח. ברנר
    מן הנובלות העזות שנכתבו בספרות העברית. אברהם מנוחין, דמות רמת-קומה ומאירת-פנים, נערצוֹ של מוכר-העיתונים המספר את עלילותיו, הוא איש מפוכח, שלם עם עצמו, שחי בצניעות. אך התנהלותו תיפָּרֵם כשיחרוג מחיי עצמו וינסה לארגן נחמה קטנה בחייהם של אחרים.
    12 הבא

     

     

     
     בניית אתריםבניית אתריםעיצוב: נעה לנדמן-שדה