שירים מספרי סימן קריאה: 
אנתולוגיה מצטברת
ויליאם קרלוס ויליאמס

 

    חפש
    חיפוש מתקדם
    מקור
    תרגום
    הספריה הקטנה
    הספריה החדשה לשירה
    לטינו בעריכת טל ניצן
    קלאסיקה
    עיון ותיעוד
    אנתולוגיות
    כתב-העת סימן קריאה
    קיים בדיגיטלי
    מתנה למצטרפים חדשים
    בתוכנית העבודה
    כתבי יד
    הוצאת הקיבוץ המאוחד
    המלצת השבוע
    הזרקור
    קישורים
    הישארו מעודכנים
    אי נעלם: שלושה סיפורים על איש ואשה
    מאת: ז'וזה סאראמאגו
    הסיפור על האי הנעלם, קנטאור, פיצוי – שלושה סיפורים שבהם מביט סאראמאגו, בשלושה סגנונות ומשלוש פרספקטיבות, ב"אי הנעלם": איש ואשה לבדם.
    אנשים עלובים
    מאת: פיודור מיכאילוביץ' דוסטוייבסקי
    לראשונה בעברית: הרומאן הראשון של דוסטוייבסקי הצעיר, כניסתו המרהיבה של גאון פרוע אל הספרות, בתרגום רענן וגמיש של רועי חן. זהו סיפורה של אהבה חמקמקה, ספק אירוטית ספק אבהית, של "זקן" בן 47, פקיד ביישן בעל נפש גדולה, לנערה יתומה וענייה.
    בבית המרפא
    מאת: דוד פוגל
    הנובלה הראשונה של פוגל, שנכתבה בפאריז ב-1926. בבית מרפא לחולי ריאה, בעיירת נופש בדרום טירול, משתזפים החולים בשמש הבריאה המסמאת, מול השלג של ההרים ובתוך נוף עוצר-נשימה, והם עסוקים בלי-הרף ב`הפקרות` של פלירטוטים, עגבים ומעשי פחזוּת...
    בין לילה ובין שחר
    מאת: יהושע קנז
    הנובלה `בין לילה ובין שחר` של יהושע קנז היא אחת הפנינים הנדירות של הסיפורת העברית. דמויותיה – חבורת שביעיסטים גדנ"עים – חוות את המעבר בין נערות לבין בחרות צעירה, ואת התגבשות זהותן המינית והמגדרית.
    ברנר בלונדון
    מאת: אשר ביילין
    סיפור-הזיכרונות המפעים שכתב ביילין ב-1922, אחרי הירצחו של ברנר, הוא מפרקי הזיכרונות היפים בספרות העברית, ופורטרט מרשים ביותר של סופר ואדם יוצא-דופן. בתערובת של אמפתיה, הערצה ואירוניה, מסופר כאן ברנר האחד והיחיד, המפרפר בייסורי שאול, הרותח והנוקב.
    בשם האם
    מאת: ארי דה לוקה
    סיפור לידתו של ישו מנקודת ראותה של מרים – סיפור אישי של חוויַת הריון מרגשת, שבסופה, בפלא של לידה, נולד תינוק יהודי קטן, "שלא צריך להוכיח כלום, שצריך רק לחיות, לעבוד, להתחתן, ושיהיה לו כל מה שנחוץ". בעזרת חיבתו של דה לוקה זוכה מרים לדבר פרוזה חכמה, מצחיקה ומכמירת-לב.
    דרך הייסורים של הגוף
    מאת: קלאריס ליספקטור
    במאי 1974, בשיא תהילתה בברזיל, מפרסמת ליספקטור 13 מעֵין-סיפורים, שאת כולם כתבה לדבריה תוך ימים אחדים, לפי הזמנת העורך שלה. זה ספרון שהיא מכריזה עליו בפתחו שהוא "זבל" ולא ספרות, וכי תתבייש אם ילדיה יקראו אותו. ליספקטור מתפרעת.
    דרוּש לחשן
    מאת: חגי ליניק
    שישה בנים נולדים למירה ולנחמיה, כמעט בלי רווח ביניהם. בנם-בכורם זוהר נהרג בן תשע-עשרה, בשירותו הצבאי. מכאן ואילך הכל משתנה. בעברית קדחתנית פורש ליניק פיסת חיים מפתיעה בחיוניותה העזה.
    היום שלפני האושר
    מאת: ארי דה לוקה
    מחצר פנימית של בית-דירות גדול, בנפולי של שנות החמישים שעדיין חיה בצילה של מלחמת-העולם השנייה, מנסה ילד יתום בן 8 לצוד את תשומת-לבה של אנה, ילדה כבת-גילו, העומדת תמיד בחלון הקומה השלישית. יום אחד היא נעלמת.
    הרבה צרות היו לו עם המלחמות
    מאת: וולפגנג בורכרט
    סיפוריו הקצרים של בורכרט, שהרקע שלהם הוא החזית הרוסית, בית-הכלא הגרמני, וימי הרעב והשקט הדָווּי שאחרי המלחמה, ניצבים בשורה הראשונה של ספרות המאה-העשרים. בפרוזה רבת-עוצמה, בעלת מקצבים סוחפים, מתאר בורכרט את האימה והייאוש דרך פרט צדדי, מפתיע.
    הרטיטי את לבי
    מאת: חנוך לוין
    אהבה סוערת יש לשופט-שאינו-שופט למקה. בכל מוצאי-שבת בשמונה הוא בא אל הזמרת לָלָלָלָה, מרים לה את הראש להסתכל לה בעיניים והיא משפילה אותן, שואל והיא שותקת, מפרפר והיא מצחקקת...
    התפרצות X
    מאת: עדנה מזי"א
    אילן בן-נתן, פרופסור לאסטרו-פיסיקה בטכניון, בן 48, נשוי לנעמי, הצעירה ממנו ב-23 שנה, ומגלה שיש לה מאהב. התחקותו אחריה מביאה אותו לעשות מעשה נורא. מכאן והלאה הופכים חייו לסדרת ניסיונות להיפטר מתוצאות מעשהו. רומאן שנון וסוחף על זוגיות, אהבה ובגידה, חרטה והתחדשות.
    חסד
    מאת: טוני מוריסון
    "בבקשה, סניור, לא אותי. קח אותה. קח את הבת שלי", אומרת אמה של פלורנס לג`ייקוב וארק – הסוחר, המַלווה ובעל-החווה – לאחר שהוצעה לו כתשלום של חוב כספי. וארק לוקח את הילדה כמעשה חסד. שמונה שנים לאחר מכן יוצאת הנערה השחורה בת ה-16 למסע שיהיה המהפך בחייה.
    ילדה שחורה
    מאת: סמי ברדוגו
    "בכל יום שישי, בין ארבע לחמש אחר-הצהריים, אני פותח לאמא שלי את החזייה. מרגע הפתיחה אני והיא נכנסים אל שבת המנוחה"... מהדורת הספריה הקטנה לנוסח החדש של סיפורי ספרו הראשון של ברדוגו, שהוכן ב-2011 כשער הראשון של `הילד האחרון של המאה`.
    ככה זה קרה
    מאת: נטליה גינצבורג
    "אמרתי לו: תגיד לי את האמת, והוא אמר: איזו אמת? ושירטט בחיפזון משהו בפנקס שלו והראה לי, רכבת ארוכה-ארוכה עם עננת עשן שחור עבה, והוא מציץ מן החלון ומנופף לשלום במטפחת שלו. יריתי לו בין העיניים".
    123 הבא




     
     
     בניית אתריםבניית אתריםעיצוב: נעה לנדמן-שדה