שירים מספרי סימן קריאה: 
אנתולוגיה מצטברת
ויליאם קרלוס ויליאמס

 

    חפש
    חיפוש מתקדם
    מקור
    תרגום
    הספריה הקטנה
    הספריה החדשה לשירה
    לטינו בעריכת טל ניצן
    קלאסיקה
    עיון ותיעוד
    אנתולוגיות
    כתב-העת סימן קריאה
    קיים בדיגיטלי
    מתנה למצטרפים חדשים
    בתוכנית העבודה
    כתבי יד
    הוצאת הקיבוץ המאוחד
    המלצת השבוע
    הזרקור
    קישורים
    הישארו מעודכנים
    המלצת השבוע > מן הביקורות על שלושת הכרכים הקודמים של 'החברה הגאונה'
     

    שירה סתיו על 'החברה הגאונה':


    אחרי ארבעה רומנים בעברית אפשר כבר לזהות את קולה של פרנטה ואת קווי האופי הבולטים בפואטיקה שלה – הדחוסה, האפלה, המטרידה. באחת הסצינות הראשונות ברומן מספרת אלנה איך לקחה ממנה לילה בת השש את הבובה שלה והשליכה אותה אל מרתף מבעד לחרך מאובק וחלוד. לאחר שאלנה נוקמת בה מיד ומשליכה גם את בובתה של לילה דרך הסורג, יורדות השתיים אל המרתף הלח והאפל, המפיל אימה, לחפש את הבובות. משהו בירידה המפחידה הזאת אל לועה השחור של מערה, בכניסה הזאת אל תוך חלל סודי, מואר קלושות, מבעד פתח צר, שבו חפצים יומיומיים נעשים זרים, כהים ומאיימים, מאפיין גם את חוויית הקריאה בפרנטה; הוא דומה לכניסה אל תוך הרומנים שלה, המיטיבים לקלוט, כמו שתי הילדות, "את הפינות השחורות, את התחושות הכבושות, הקרובות תמיד להתפוצץ". פרנטה אוהבת לתעתע בקוראיה, והיא עושה זאת, כתמיד, בכישרון בלתי מצוי.

     
     לכתבה המלאה >>
     
     

    יותם שווימר על 'הסיפור של שם-המשפחה החדש':

     

    הכרך הנוכחי עוקב אחר אלנה, המספרת, וחברתה לילה, מגיל 16 עד 23, ומתאר את הפערים ביניהן, בין השאר על ידי תיאור נישואיה של לילה – נישואין שממלכדים אותה ומסרסים אותה עד לכדי איום ממשי עליה – לעומת ההתפתחות האינטלקטואלית של אלנה, המתעתדת להיות סופרת. תיאורי הילדות הבלתי נשכחים והיפהפיים, ומתן הביטוי המשכנע כל כך לרחשי הלב והגוף של תחילת הנעורים שהופיעו בחלק הראשון, מפנים עתה את מקומם לאיזו דחיסות אינטנסיבית, שאמנם נפרשת על פני עמודים רבים וסצנות ארוכות שההשתהות היא אחד המאפיינים שלהן, אך היא מעבירה משהו טורד מנוחה אף יותר מהבהלה של הילדוּת שפרנטה היטיבה לתאר בכרך הראשון. אלנה ולילה הן כבר דמויות מוכרות לנו מאוד, ואנו באים לקרוא על השלב הבא בחייהן עם מטען רגשי ודרמטי עז. הישות הפרטית של כל אחת מהן, כמו גם מערכת היחסים המסועפת והשבירה בין השתיים, מתפקדות כידע מקדים של הקוראים, ולו כוח רב. אנו למעשה נמשכים חזרה למקום שמוכר לנו, אך הוא בכל זאת חדש ומפתיע ומסקרן; אנו שבים למרחב שגבולותיו כבר שורטטו עבורנו, אך לפתע הם נמתחים ומתרחבים והדרמה מתעצמת.

     
     לכתבה המלאה >>
     
     

    אריק גלסנר על 'הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו':

     

    זינקתי על הספר הזה, התנפלתי עליו כמו ממארב בסוואנה, וטרפתי אותו בארבע־חמש תנופות לימין ולשמאל שכדוגמתן רואים בסרטי טבע. ואז עצרתי, מתנשם, מקנח את פי: מה זה היה? השטף הסיפורי כאן מדהים. יותר מאשר בחלק השני, אולי גם יותר מבראשון. לפרקים, זה שטף פראי וכמו כתוב בהינף אחד – ועם זאת תמיד בשליטה, לעולם לא כאוטי. אבל מה בדיוק הופך את הקריאה ברומן למהפנטת? נכון, ישנה העלילה. ואלנה פרנטה כבר הוכיחה לפחות פעמיים שאין כמותה בבניית עלילה לופתת. ובכל זאת, בעיניי, הגדולה של פרנטה, עונג הקריאה העז בספריה, אינם נובעים דווקא ממתיחתם הנמרצת וההדוקה של קווי העלילה הגדולים. גם לא מהמבנה הכולל של הסדרה, כלומר מיכולתה להשתית סיפורת של כמעט אלפיים עמודים על יחסיהן של שתי דמויות ועוד כמה דמויות משנה קבועות. הגדולה של פרנטה נובעת מכך שהקורא דרוך, שורה אחר שורה, לא כדי לדעת "מה הלאה?" אלא מתוך ידיעה שכמעט כל עמוד צופן בחובו איזו הברקה, איזו הערה מעוררת השתאות, איזו תובנה פסיכולוגית או פילוסופית, איזה ניסוח מושחז, מדויק, שרטוט תמציתי ועז של אדם, נוף פיזי או אקלים אינטלקטואלי. הדריכות הזו, שבאה על סיפוקה מדי כמה פסקאות, היא המוקד של הנאת הקריאה כאן. לא המתח העלילתי אלא הציפייה להתפעמות תדירה.

     
     לכתבה המלאה >>
     
     

    'החברה הגאונה' מאת אלנה פרנטה

    'הסיפור של שם-המשפחה החדש' מאת אלנה פרנטה

    'הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו' מאת אלנה פרנטה
     
     
    עכשיו במבצע במועדון הספריה החדשה
     
       
     
     בניית אתריםבניית אתריםעיצוב: נעה לנדמן-שדה