מתוך 'אש ידידותית' / אברהם ב. יהושע   החנוכייה מוכנה, והשַׁמש בראשה. יערי הופך על פניה את קופסת הנרות, כדי לקרוא ממנה כראוי את הברכות. לא נעים לשבש את הטקסט לפני הילדים. אבל לפתע מתעקשת נטע שהסבא יברך עם כיפה על הראש, כמו שעושה בעלה של הגננת שלה.    אפרת מסתובבת דהויה ועייפה, פניה היפים חיוורים, שערותיה פרועות, והיא לובשת חלוק-בית מוזנח מעט. מורן טילפן בבוקר וביקש ממנה לבוא לבקר אותו מחר עם הילדים, יחד עם הורי הטירונים. בינתיים מחפשים כיפה. אבל לא פשוט למצוא כיפה בבית הזה. גם לא מנייר, מאלה שמניחים על הראש בלוויות. והנה נטע החרוצה מגלה תושייה, ומבריסטול אדום היא גוזרת מין כיפה ומחברת את שוליה במהדקים. יערי חובש אותה בחיוך ליצני ומבקש להדליק את הנר, אבל נדי נזכר שהוא בן ולא בת, ולכן גם הוא חייב בכיפה, וצריך להמתין עד שיביאו לו כובעון, שכמעט מכסה את עיניו.    עכשיו מוכן הכל להדלקת הנרות, והילדים הנרגשים דורשים לכבות את האור כדי שהנרות יעשו "סוּרה-חושך". אפרת נראית עצובה, יושבת על הספה בחושך, שקועה במחשבות רחוקות. אולי היא שוב בהיריון, מהרהר יערי בהתרגשות ושולף את השַׁמש ממקומו ומדליק אותו, ומתאמץ לקרוא לאורו את הברכה הראשונה ואחריה את השנייה, וכשהוא פוצח בקול מֶכני במעוז צור ישועתי, הוא מוסר את הנר לנטע, שמדליקה נר ראשון ושני, ובהיסוס מוסרת אותו לנדי, שכבר עומד על כיסא קטן, דרוך להדליק את השלישי והרביעי. וכשנשאר רק הנר החמישי, לוקח יערי את השַׁמש ופונה אל אפרת, בואי אפרתי, תדליקי גם אַת נר, אבל היא מתבוננת בו בניכור ולא זזה מקומה, הדלקתי כבר מספיק נרות בחג הזה, תיתן לנטע, והוא מוסר את הנר לנטע, שמדליקה את הנר החמישי, ובבת-אחת פורץ אחיה בהשתוללות, תחילה הוא מנסה להפוך את החנוכייה הדולקת, וכשסבא שלו מונע ממנו, הוא יורד על בירכיו כמוסלמי ומטיח את ראשו ברצפה, מיילל בזעם – למה אחותו הדליקה את הנר החמישי ולא הוא. ואין דרך אחרת לפייס את קנאתו, אלא לכבות את הנר החמישי ולתת בידו את השַׁמש. ועדיין אינו מרוצה, למה לא הוא היה הראשון שהדליק את הנר החמישי?

'אש ידידותית' מאת אברהם ב. יהושע