"גבר לא היה מעז..."   מתוך "יצאה גבר" ביקורת על 'סימני חיים' מאת אבירמה גולן אריק גלסנר, מדור הספרות של מעריב, 14.3.08   הנקודה המעניינת, המרעננת – אפילו החשובה תרבותית – ברומאן החדש של אבירמה גולן נעוצה במינה של הכותבת. כי גבר לא היה מעז. לא היום. לא בישראל של היום. לא בספרות הישראלית כפי שהיא נכתבת כיום. ואם היה מעז, היה חוטף באבי-אביו, או בזִכרותו, או זוכה להתעלמות גורפת.   כך מפתיע השליש הראשון של הרומאן את הקורא/ת בנדיבות וסימפטיה ואף באמפתיה נשיוֹת לא מצויות. מה שגברים מצנזרים מִפחד הנשים, מעיזה סופרת אשה לכתוב ללא מורא. כן, סקס ואהבה לא תמיד חופפים. כן, נשק האשמה שמופעל כלפי גברים מקומם. כן, גברים תופסים בגידה באופן אחר מנשים [...]. והקריאה מרעננת לא רק בגלל האומץ. הטקסט של גולן אינטליגנטי ושוטף. קצת נגיעות קומיוֹת של רומאן אקדמיה; קצת הרבה סאב-טקסט מאתגֵר לפענוח, הקושר בין המחקר האקדמי של ענבר על המודעות החלקית של הגיבור ברומאן למודעותו לחייו שלו; הרבה רגישות אנושית ואתוס הומניסטי גא של מעמד בינוני [...]; הרבה-הרבה חדווה מדבקת העולה מטקסט יצרי ושמח, שמח בעצמו, שמח להעניק.   ואז בא השליש השלישי [...] סיום חזק, שחושף את שורשי היחסים בין ענבר לאמו, סיום מסמרר לפרקים, חונק לרגעים, בעיקר בגלל שהוא חושף טרגדיה אנושית חוצת-מגדרים. סיום עם הרהור שבתאִי.