עומר טל, 'את', 1.7:

להתפעל (או להזדעזע, תלוי בתפיסת הורות שלכם) מהכנות והאומץ של 'הבת האפלה' של אלנה פרנטה. מרצה באוניברסיטה, באמצע החיים, נופשת בגפה על שפת הים ומחטטת בעברה כאֵם שהרהיבה עוז ללכת על בחירה מאוד לא סטנדרטית. ובלי להתנצל, ממשיכה להיות מונעת מדחפים אכזריים אך אנושיים. נוקב ומעולה.

ענת בר-לב האפרתי, 'לאשה', 27.6:

יותר ויותר נשים מעזות בשנים האחרונות לנפץ מיתוסים שקשורים באימהות, וטוב שכך. 'הבת האפלה', זה שמו של הרומאן. אבל מה באמת אפל – נפשה של האם, האימהות עצמה? עוד נדבך בדיון על מה זה להיות אמא טובה, שהוא גם יצירת ספרות מצוינת בפני עצמה.

אתר "אנשי הספר":

ספר שקוראים בשלוק אחד, וחושבים עליו הרבה לאחר מכן. הוא מעמיד במרכזו חיי משפחה רקובים, ומעלה על המוקד תחושות מעיקות שעולות בנפש האישה משלבי הילדות, ההתבגרות ועד חיי הנישואין, בנוסף לקשרי אם ובת שמתערטלים פה. הוא אמנם לא מקיף אבל הנקודות שהוא נוגע בהן חזקות ומטרידות. בתור גבר קיבלתי עוד הצצה לאיך בעצם עובד המוח הנשי, אבל אני סבור שעל נשים הוא ישפיע יותר: שהרי אלו הרהורים של אחת משלהן, והם עשויים לערער את עולמן גם אם במעט, בעיקר בשל חוסר הבושה וההתנצלות של אלנה פרנטה, שגורמים לספר בקטעים מסוימים להיראות כמו מונולוג של חולה נפש, כמו בספרים האלו שבהם אנו מגלים בהדרגה שהגיבור מעורער. וזו כנראה הנקודה שהופכת את הספר לעוצמתי: אם הגיבורה אכן מעורערת, הרי שכולנו כאלה.

לסיום: קטן וממזרי. ספר שמגלים את העוצמה שלו רק לאחר הקריאה, כשחושבים עליו לעומק. מומלץ לגברים שרוצים לקבל נקודת מבט נוספת על הנשים ולנשים שחושבות שהן חזקות מספיק בשביל ההרהורים שהסיפור מעלה.

לכתבה המלאה >>