ספרות טובה מעבירה את קוראיה מסע מקביל לזה שעוברות הדמויות. אלפרד איסנדורף, גיבור הרומן 'לא לישון לעולם' מאת וילם פרדריק הרמנס, הוא סטודנט לגיאולוגיה המצטרף למשלחת חוקרים לפינמרק שבצפון נורווגיה ששמה לה למטרה למצוא שרידי מטאוריטים. גם כאן, בחום המהביל של ישראל, רחוק מכל פיסת אדמה נורווגית, אנו עוברים עם אלפרד את המסע; מסע מפרך, מבלבל, מתעתע עד גבול השיגעון, מפליא ומצחיק, שכמו נדון מראש לכישלון.

הרמנס, שנחשב לאחד משלושת הסופרים הגדולים של הולנד לאחר מלחמת העולם השנייה, מתגלה כאן – בתרגום ראשון לעברית – כאמן מבריק של השפה. זאת ייאמר גם לזכותו של המתרגם המעולה רן הכהן, שמצא פתרונות חכמים ומדויקים לסגנונו של הרמנס. הכהן הצליח לשמר את האירוניה הדרמטית, את הניואנסים הנחבאים כל כך תחת המעטה הכבד והכהה של השפה.

ההומור המקאברי לרוב של הרמנס, המושתת על אי-הבנות, פערים בתרבות ועל חוסר יכולתו של האדם להגיע למחוז חפצו; ההומור המיוחד הזה עובר כחוט השני לאורך הספר ומקנה לו עוצמה רבה, במקביל לסיפורו הנוגע ללב של הסטודנט אלפרד.

ומה בעצם כל כך נוגע ללב באלפרד? לטעמי, מדובר בדמות יוצאת מן הכלל, שהרמנס הצליח לשוות לה תום ילדי מעורר אמפתיה, לצד הכרה הולכת וגוברת ככל שהמסע מתקדם, בקטנותו (ואף אפסיותו) אל מול העולם הגדול מצד אחד ומשקעי העבר מצד שני. לא אפרט יותר מדי על מסעו של אלפרד, משום שליבת הספר היא המסע עצמו והתמורות והשינויים שחלים באלפרד בעקבותיו. אולם יש לציין כי במידה רבה המסע הגיאוגרפי של אלפרד הוא מסע חניכה; מסע שמוביל אותו לתובנות קשות מנשוא, שמאלץ אותו להתמודד עם עניינים לא פתורים מעברו ובה בעת, הוא לומד על עצמו דברים שלעתים טוב שיישארו בלתי מפוענחים.

המסע של אלפרד הוא לא רק גיאוגרפי, אלא גם מסע נפשי, מסע קשה ומורכב מהילדות לבגרות, מהתום לפיקחון האיום ומסע מחיים למוות.

טוב לגלות שהוצאות הספרים מביאות גם ספרות טובה, חשובה ומעוררת מחשבה, שאינה מציגה נרטיב קל לעיכול, אלא דורשת התמודדות נפשית מורכבת ומרתקת, שכן לזמן מה, הקריאה בספרו של הרמנס מדירה גם מהקוראים את שנתם.