כשהוא במיטבו, יש להרוקי מורקמי יכולת לשלוח זוג ידיים מבין הדפים ולאחוז בקוראים. זה מוזר, כי הגיבורים שלו שגרתיים וחסרי ייחוד, עד שלפעמים אפשר לתהות מה מעניין בהם. אבל אז קורים להם דברים כל כך משונים, שאין לקוראים ברירה אלא להתהפנט, להשתאות ולהתמסר לחוויה.

גיבורת הנובלה היא אשה צעירה שחיה חיי שגרה שקטים עם בעלה ובנה. היא מאבדת את היכולת לישון בעקבות סיוט: בחלומה, אדם זקן שופך מים על רגליה ללא הפסק, והיא לא מסוגלת לזוז, אחוזת חרדה שמא רגליה יירקבו. כשהיא מתעוררת, היא לא מצליחה לישון עוד. היא פונה לקרוא ב'אנה קרנינה' של טולסטוי. מאז שנישאה היא איבדה את היכולת להתרכז בקריאה, וכעת ההנאה מהספרות שבה אליה. בהמשך היא מגלה מחדש גם את העונג שבאכילת שוקולד תוך כדי קריאה, מנהג שבעלה, רופא השיניים, מתנגד לו. הצורך לישון נעלם מחייה. היא חשה עירנית מתמיד.

חוויות חיים ברורות מאליהן נחשפות אצל מורקמי במוזרותן. שינה היא אחת המשונות שבהן: כשליש מחיינו אנחנו מבלים בתוך השינה, מופקעים מהמציאות, משוטטים בזמן שאינו זמן, במרחב שאינו מרחב. אנחנו מגיחים מהשינה בכל פעם, מצוידים באנרגיה ויכולת פיסית לתפקד בעולם. ההתמודדות עם העולם מחייבת התנתקות ממנו. מורקמי מרגיש בנוח בתוך תעלומות חסרות פתרון, פרדוקסים הם הסושי והוואסאבי שלו, והוא עושה מהם מלים, סיפור.

הגרסה החדשה כוללת את איוריה המרהיבים של קאת מנשיק, מאיירת גרמנייה שציוריה הכסופים-כחולים, דמויי החלום, תואמים את המוסיקה המורקמית האופיינית. באיורים שלה, כמו במלים שלו, פרטי יומיום מציאותיים דרים בכפיפה אחת עם מרכיבים פנטסטיים. בכתבי מורקמי יורד גשם של דגים, חתולים מדברים וצפרדע אחת מנסה להציל את טוקיו. אלה הם דברים שבשגרה; כך גם באיורים של מנשיק מדוזות, חרקים ופרפרים מטיילים בטבעיות על גופה של הגיבורה או קוף מציץ מאחורי גבה. בקולאז' הסוריאליסטי שנוצר, ההתרחשויות בעולם החיצוני ואלו בעולם הפנימי אינן נפרדות.

למרות הקווים הברורים, דרוש מבט שני, מתעמק, באיורים ובטקסט כדי להבין מה מתרחש בתמונה ולא פעם היא מתגלה כמורכבת, אפלה ומטרידה. את האמירה הרווחת בנוגע למורקמי, על פיה הטקסטים שלו קלים לקריאה וקשים להבנה, אפשר לאמץ גם כלפי האיורים שבספר.

הרוקי מורקמי כותב על שינה, ומייצר בתוך כך חלום. הוא מתרגם את איכויותיה החמקמקות של השינה אל הערות ואל חוויית הקריאה, זו של הגיבורה את טולסטוי וזו שלנו – אותו. תוך כדי כך הוא מספק לנו גרסה יפאנית אפלה לשורת השיר המוכרת: "לא רוצים לישון, רוצים להשתגע".