שירים מספרי סימן קריאה: 
אנתולוגיה מצטברת
אל חנון / קדיה מולודובסקי

 

    חפש
    חיפוש מתקדם
    מקור
    תרגום
    הספריה הקטנה
    הספריה החדשה לשירה
    לטינו בעריכת טל ניצן
    קלאסיקה
    עיון ותיעוד
    אנתולוגיות
    כתב-העת סימן קריאה
    קיים בדיגיטלי
    מתנה למצטרפים חדשים
    בתוכנית העבודה
    כתבי יד
    הוצאת הקיבוץ המאוחד
    המלצת השבוע
    הזרקור
    קישורים
    הישארו מעודכנים

    לעולם אל תיתן לי ללכת – תגובות ראשונות

     

    לקריאת הסקירות המלאות יש להקליק על הכותרת של כל ציטוט.

     

    אילה קרייזל, פייסבוק:

     

    מכירים את התמונה שבה ילד או ילדה מסתכלים לתוך דבר שיש בו עומק כמו חדר חשוך, תיבה או בור באדמה ומתוך העלטה עולה אור בוהק, מסנוור שצובע את פניהם?

    זו היתה תחושתי בעת קריאת הספר הקסום הזה, שאני מביטה לתוך עולם חדש ומנסה להבין אותו, מעין פליאה שגלום בה גם חשש שכן האור חזק ואין לדעת מה יקרה כאשר הסוד יובן במלואו.

     

    לתחושתי צריך להגדיר קטגוריה ספרותית חדשה עבור רומן זה שכן לא קראתי כדוגמתו מעולם.

     

    אני מרגישה שהספר מילא והעשיר אותי ושהוא ילווה אותי עוד זמן רב, מה גם שוודאי אקרא אותו שוב יום אחד.

     

    לכל מי שאוהב לפתוח תיבות ולצאת להרפתקאות ובייחוד למי שאוהב כתיבה שהיא אומנות בפני עצמה – רוצו לקרוא.

     

     

    [צילמה: אילה קרייזל. כל הזכויות שמורות.]

     

    * * *

     

    שרית פליין, "אוצר מילים":

     

    הוא לא דומה לשום ספר שקראתי.

     

    למחרת היום בו התחלתי לקרוא אותו נסעתי לחופשה קצרה, ו'לעולם אל תיתן לי ללכת' הוא הכי רחוק מספר חופשה טיפוסי, אלא שלא הצלחתי לעזוב אותו וכך קראתי אותו גם בחופשה.

     

    רשימה של חלק מהנושאים והמחשבות שעלו בי במהלך הקריאה:

    מהי משמעות החיים ומה תפקידה של האמנות בחיים?

    מה הופך אדם לאנושי?

    מה בין הביולוגיה לפסיכולוגיה וסוציולוגיה?

    האם התקדמות המדע בכלל והרפואה בפרט לגיטימיים בכל מקרה? גם על חשבון המוסר? ואם לא – היכן עוברים הגבולות? מי קובע אותם?

     

    'לעולם אל תיתן לי ללכת' הוא ספר מצוין מפני שהוא מצליח גם לגרום לתהיות כאלה וגם להיות ספר מרתק שלא רציתי לעזוב.

     

    לסיכום, 'לעולם אל תיתן לי ללכת' הוא אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בשנים האחרונות ובכלל, אל תתנו לו להתפספס לכם.

     

     


    [צילמה: שרית פליין. כל הזכויות שמורות.]

     

    * * *


    לי-את הלר, אתר "סלונה":

     

    אני אתחיל בשורה התחתונה: 'לעולם אל תיתן לי ללכת' הוא בלי צל של ספק הספר הכי טוב שקראתי השנה!

     

    מצאתי את עצמי נעה בשקט בין כורסת הקריאה במרפסת, ובין המיטה, מלווה בספר שפשוט סחף אותי בעונג המלווה דוק של עצב אל בין דפיו ולא בא לי באמת ללכת לשום מקום.

     

    זהו ספר נפלא, מקסים, ונוגע ללב שאוצר בתוכו סוד שנחשף אט אט, הן לעיניי הקורא, והן לעיניהם של דמויותיו. והסוד הזה הוא כל הקסם.

     

    הסיפור שמגוללת קתי ה. נחשף שכבה אחר שכבה, שמעוררת אצל הקורא הרגשה שהנה וכבר נבין את הדבר, החידה תיחשף, אך אז נגלית שכבה נוספת מרתקת ומטרידה לא פחות מקודמתה.

     

    הקורא הישראלי יכול כעת להיחשף ליצירה הפנטסטית הזו (בכל מובן), בתרגומה הנהדר של אלינוער ברגר.

     


     

    [צילמה: לי-את הלר. כל הזכויות שמורות.]

     

    * * *

      

    רחל פארן, "חלי והספרים":

     

    כבר כמה ימים אני מחפשת  מה להגיד ומה לא להגיד על הספר הנפלא הזה. אומר שהוא בין הטובים שקראתי השנה. ספר שמחלחל לאט לאט (כיאה לתרבות יפן) ונשאר במחשבות במשך ימים רבים.

     

    דמיינו אותי אוחזת בספר בשתי ידיים ומושיטה אותו לכם, בדיוק כמו טקס הגשת כרטיס ביקור ביפן, ואומרת: "שבו ותקראו אותו. הפרק הראשון לא יהיה מובן לכם, בפרק השני יתחילו להתבהר הפרטים ומהפרק השלישי לא תוכלו להניח אותו מהיד והוא לא יניח לכם".

     

    זה ספר על בדידות של אנשים צעירים, על חברות אמיצה, על עתיד מוגדר ולא מוגדר, על תרמית ובעיקר ביקורת חברתית.

     

    ומעל לכל הוא ספר על אומנות, על הנשמה האמיתית של האומן ויכולות היצירה שלו. 

     

     



    [צילמה: רחל פארן. כל הזכויות שמורות.]


    * * *

     

    שניר פלג, "הספרים ואני":


    אני חושב שאם אפשר לתמצת את הספר הזה לפתגם אז אין יותר מתאים מאשר "מים שקטים חודרים עמוק" כדי לתאר את הספר המצוין הזה של אישיגורו.

     

    בכתיבה צנועה, מינימליסטית, עדינה אישיגורו מראה לנו מציאות מטרידה מאוד, כזו שלא מרפה מהקורא זמן רב לאחר סיום הספר.

     

    זה ספר שעוסק במוסר אנושי, בעתיד האנושות ובניסיון להבין מהי האנושות ולאן היא הולכת.

    בעיני מדובר בספר הכי מטריד שקראתי השנה, והוא מטריד לא רק בגלל התוכן שמעלה שאלות מוסריות הומניות קשות, אלא בגלל שהכתיבה המעולה של אישיגורו מביאה אותנו לתובנות או למחשבה עליהם דווקא מתוך הכתיבה השקטה שלו, אישיגורו מעלה הילוך כל פעם קצת עד שאנחנו מחסירים פעימה לנוכח ההתפתחויות.

     

    אם הייתי ממליץ על ספר אחד שקראתי עד כה ב-2019 אני חושב שזה הספר שהייתי ממליץ עליו.

     

    נפלא ומטריד.



     
     בניית אתריםבניית אתריםעיצוב: נעה לנדמן-שדה