שירים מספרי סימן קריאה: 
אנתולוגיה מצטברת
אל חנון / קדיה מולודובסקי

 

    חפש
    חיפוש מתקדם
    מקור
    תרגום
    הספריה הקטנה
    הספריה החדשה לשירה
    לטינו בעריכת טל ניצן
    קלאסיקה
    עיון ותיעוד
    אנתולוגיות
    כתב-העת סימן קריאה
    קיים בדיגיטלי
    מתנה למצטרפים חדשים
    בתוכנית העבודה
    כתבי יד
    הוצאת הקיבוץ המאוחד
    המלצת השבוע
    הזרקור
    קישורים
    הישארו מעודכנים
    שעת הכוכב / קלאריס ליספקטור

    טעימה מן הספר:

     


     

    בסופו של דבר, מה שאמור להתרחש, יתרחש. ובינתיים לא התרחש דבר, השניים לא ידעו להמציא התרחשויות. הם ישבו על מה שניתן בחינם: ספסל בכיכר. וממוקמים שם, לא הבדיל דבר בינם לבין שאר הלא־כלום. לתפארתו הגדולה של אלוהים.

     

    הוא: - אז ככה זה.

     

    היא: - מה ככה זה?

     

    הוא: - אני רק אמרתי ככה זה!

     

    היא: - אבל מה "ככה זה"?

     

    הוא: - יותר טוב שנחליף נושא, כי את לא מבינה אותי.

     

    היא: - מה יש להבין?

     

    הוא: - מארייה הקדושה, מַכַּבֶּיָה, ברגע זה אנחנו מחליפים נושא!

     

    היא: - אז על מה נדבר?

     

    הוא: - למשל, עלייך.

     

    היא: - אני?!

     

    הוא: - למה את כל־כך המומה? את לא בן־אדם? בני־אדם מדברים על בני־אדם.

     

    היא: - תסלח לי, אבל אני לא חושבת שאני כל־כך בן־אדם.

     

    הוא: - אלוהים אדירים, כולם בני־אדם!

     

    היא: - פשוט לא התרגלתי.

     

    הוא: - לא התרגלת למה?

     

    היא: - אה, אני לא יודעת להסביר.

     

    הוא: - ואז?

     

    היא: - אז מה?

     

    הוא: - תראי, אני מסתלק, את בלתי־אפשרית!

     

    היא: -אני פשוט יודעת רק להיות בלתי־אפשרית, אני לא יודעת יותר כלום. מה אני צריכה לעשות בשביל להיות אפשרית?

     

    הוא: - תפסיקי לדבר, את רק אומרת שטויות! תגידי מה את אוהבת.

     

    היא: - אני חושבת שאני לא יודעת להגיד את זה.

     

    הוא: - את לא יודעת מה?

     

    היא: - הא?

     

    הוא: - תראי, את מוציאה לי את הנשמה. בואי לא נדבר על שום דבר, בסדר?

     

    היא: - כן, בסדר, מה שאתה רוצה.

     

    הוא: - באמת אין מה לעשות איתך. ואני, כל־כך הרבה קראו לי בשם שלי, עד שנעשיתי אני. בסֶרְטָאוּ של פָּארָאִיבָּה אין מי שלא יודע מי זה אוֹלימפּיקוּ. ויום אחד כל העולם יֵדע עלי.

     

    - באמת?

     

    - שמעת מה שאמרתי לך! את לא מאמינה?

     

    - אני כן מאמינה, אני מאמינה, אני לא רוצה להעליב אותך.

     

    כשהיתה קטנה ראתה בית צבוע ורוד ולבן, עם גינה שהיתה בה באר עגולה והכל. היה טוב להסתכל פנימה. אז האידיאל שלה הפך להיות זה: שתהיה לה באר לעצמה. אבל היא לא ידעה מה תעשה בשביל זה, ואז שאלה את אוֹלימפּיקוּ:

     

    - אתה יודע אם אפשר לקנות בור?

     

    - תראי, עד עכשיו לא שמת לב? לא חשדת שכל מה שאת שואלת אין לו תשובה?

     

    היא הרכינה את ראשה אל כתפה ככה כמו שיונה נעשית עצובה.

     

    כשהוא דיבר על זה שיהיה עשיר, אמרה לו פעם:

     

    - זה לא רק חלום?

     

    - לכי לעזאזל, את רק יודעת לא להאמין. אני לא אומר לך מלים גסות רק בגלל שאת בחורה בתולה.

     

    - תיזהר שלא יהיו לך יותר מדי דאגות, אומרים שזה עושה פצע בקיבה.

     

    - שום דאגות, אני אומר לך, אני בטוח שאני אצליח. מה, ולך יש דאגות?

     

    - לא, אין לי שום דאגות. אני חושבת שאני לא צריכה להצליח בכלום בחיים.

     

    זו היתה הפעם היחידה שדיברה על עצמה באוזני אוֹלימפּיקוּ דְה זֶ'זוּס. היא היתה רגילה לשכוח את עצמה. מעולם לא סטתה מהרגליה, היא פחדה להמציא.

          

    ---

    'שעת הכוכב', קלאריס ליספקטור. מפורטוגזית: מרים טבעון. עורך התרגום: מנחם פרי. הספריה החדשה, 
     ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020.
    © כל הזכויות בעברית שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד.

    לפרטים נוספים על הספר הקליקו כאן >>


     
     בניית אתריםבניית אתריםעיצוב: נעה לנדמן-שדה