רשימה מן הספר:

שקרים

28 ביולי 2018

בילדותי הייתי שקרנית גדולה מאוד, אמרתי שקרים מכל הסוגים האפשריים. שיקרתי כדי להיראות טובה יותר מכפי שהייתי. שיקרתי כדי להתהדר בדברים שהייתי רוצה לעשות אבל בפועל לא עשיתי. לא פעם הכנסתי את עצמי לצרות־צרורות לצורך עקביות בשקרים שלי, התוודיתי על חטאים שרק בַּשקר שלי ביצעתי. אמרתי שקרים מתוך מצוקה – אני זוכרת אותם בכאב – שקרים שאולתרו בחטף כדי להיחלץ מאיזו פעולה אלימה, לרוב מצד בנים. אבל מכל השקרים של אותה תקופה אהבתי יותר מכל – וסיפרתי המון – שקרים שהיו חסרי־תועלת לחלוטין. השקעתי בהם הרבה ועשיתי הכל כדי לגרום להם להיראות כעובדות שבאמת קרו. ואכן, הם נראו לי אמיתיים כל־כך, שאפילו לי־עצמי, בעודי מספרת, היה רושם שאינם שקרים. או אולי ההיפך: אמרתי שקרים מבלי לראות אותם ככאלה, ולכן היתה להם מראית של אמת יותר מאשר לאחרים. סוג השקרים המסוים הזה שייך לצד המאושר של ילדותי. היתה לי הצלחה רבה אצל בני־גילי, שבדרך־כלל האמינו לכל מלה שלי ויכלו להקשיב לי לנצח. ואף־על־פי־כן היה מישהו אומר לפעמים: זה יפה מדי, לא יכול להיות שזה קרה באמת. ואז הייתי מתביישת קצת, מתחילה להישבע באמיתוּת הסיפור,ובה־בעת נחרדת, הרגשתי שהמשחק נהרס. מה היה עלי לעשות, לכער את השקרים? אבל מה הטעם לספר אותם אם הם משעממים, פרומים?

איני יודעת אם באשמת ההערות הביקורתיות האלה, אבל בסביבות גיל שתים־עשרה הכרחתי את עצמי לא לשקר עוד, משום סיבה. קרוב לוודאי שרציתי פשוט להתבגר, ונראה לי ילדותי לספר שקרים. בלי ספק, כפי שקרה לעתים קרובות בחיי, הטלתי על עצמי בן־לילה משמעת ברזל, ומאותו רגע באמת לא שיקרתי עוד, אלא מתוך אהבה לספרות, שהיא שקר אצילי. כפיצוי, הפכתי למספרת סיפורים בעל־פה בעלת אובססיה לאמת. סיפרתי חלומות שלי, סיוטים, התאמצתי להיות נאמנה־שבַּנאמנוֹת למציאות. סיכמתי באוזני החברים שלי גם רומאנים וסרטים, והסיכומים היו פרטניים מאוד. ולעתים קרובות סיפרתי עובדות שקרו לי במציאות, אך הקפדתי לא לשפץ אותן ובכך לגרום להן שיזרמו טוב יותר, באופן מרתק יותר. אבל נותר בי במשך שנים הגעגוע לשקרים הארכניים, הבנויים לתלפיות והגחמניים של הילדה, היה לי רושם שהם היו אמיתיים יותר מן האמת. סביר שגם הגעגוע הזה דחף אותי לימים להקנות זרימה נרטיבית ליומנים שכתבתי ולפנות אל הרומאן. מכל מקום, רומאנים או לא, הגעגוע נשאר. היום אני אוהבת מאוד ילדים הרוקחים שקרים חסרי־תכלית, אני מזהה אצלם מיד את העונג. כפי שמצד אחר אני מזהה את המצוקה בילדים שמשקרים כדי להגן על עצמם, כי העולם מלא במלכודות ובהשפלות, והשקר יכול להעניק במקרים מסוימים הפוגה כלשהי.

---

'המצאות מזדמנות', אלנה פרנטה. מאיטלקית: רמה איילון. עורך התרגום: מנחם פרי. איורים: אנדרֶאָה אוּצ'יני. הספריה החדשה,  ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020.
© כל הזכויות בעברית שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד.

לפרטים נוספים על הספר הקליקו כאן >>