שירים מספרי סימן קריאה: 
אנתולוגיה מצטברת
ציור נאיבי / מאיר ויזלטיר

 

    חפש
    חיפוש מתקדם
    סל ההזמנות
    שבוע הספר 2022
    מבצע קלאסיקה עולמית
    מארזים בחצי מחיר
    הספריה הקטנה ב-29 ₪
    מציאוֹת
    מקור
    תרגום
    הספריה החדשה לשירה
    לטינו בעריכת טל ניצן
    קלאסיקה
    עיון ותיעוד
    אנתולוגיות
    כתב-העת סימן קריאה
    קיים בדיגיטלי
    מתנה למצטרפים חדשים
    אנשי הספריה ממליצים
    בתוכנית העבודה
    כתבי יד
    הוצאת הקיבוץ המאוחד
    המלצת השבוע
    שירים בסימן קריאה
    הישארו מעודכנים

    הדלת הלא-נכונה / נטליה גינצבורג

     

    הקורמורן
    [מיקרודרמה]


    הדמויות:

    פְיוֹרֶלָה

    דַריוֹ

     

     

    פיורלה שלום. אני מפריעה? עברתי כאן ועלה בדעתי לעלות.

    דריו רעיון רע. את יודעת שבבקרים אני עובד. גם עכשיו אני צריך לסיים מאמר. אני עצבני. אבל בכל אופן, היכנסי, שבי. שבי על הספה.

    פיורלה כן, אני אוהבת מאוד את הספה הזאת. היא כל־כך רכה! כשגרתי כאן העברתי עליה ימים שלמים. כמה זמן עבר מאז שעזבתי? שנה? כן, לפחות. היה אפריל, אני חושבת. נתת לי סטירה, כי אמרתי משהו שעצבן אותך. מה זה היה? מי יודע. אני לא זוכרת. אני זוכרת שארזתי את המזוודה בחמש דקות. אתה אפילו לא אמרת לי לא ללכת. לא זזת. אפילו לא עזרת לי לסחוב את המזוודה במדרגות. אני רואה שמכונת־הכתיבה הישנה שלך עוד אצלך, הגרוטאה הישנה שלך. למה אתה לא קונה מחשב? אני חולצת את הסנדלים, מפריע לך? אתה לא מוצא שהם יפים, הסנדלים האלה שלי? יפים וקטלניים. יצאה לי שלפוחית כאן, על העקב. יש לך פלסטר?

    דריו לא.

    פיורלה הסתובבתי כל הבוקר, אני חייבת לחפש עבודה. יש לי כאב־ראש, ואני גם במחזור. שלפוחית על העקב ומחזור. לא יכול להיות גרוע יותר. יש לך אולי אספירין? לא, אין לך, ברור. בבית הזה אף־פעם אין מה שאתה צריך. על מה המאמר שאתה כותב?

    דריו על הקורמורן.

    פיורלה על הקורמורן? מה זה?

    דריו באיזה עולם את חיה? לא ראית בטלוויזיה, בעיתונים, את הקורמורן שמטונף כולו בנפט? בימים של מלחמת המפרץ?

    פיורלה אה, כן. זה היה קורמורן? הציפור הגדולה ההיא שיצאה מהמים, שחורה לגמרי, מטונפת כולה? אבל מלחמת המפרץ נגמרה מזמן. מה יש לך לספר על קורמורנים?

    דריו המלחמה לא נגמרה בינתיים, כי המלחמות לא נגמרות לעולם. יש מאות דברים שאפשר לומר על מלחמות, על אסונות, על קורמורנים. על צבֵּי־ים. כלבי־ים. לווייתנים. על בעלי־חיים מסכנים שסובלים באשמת בני־האדם. על מינים בהכחדה. על הים שנעשה עוין למחיה. על יערות האמזונס שנשרפים. אבל למה את יוצאת בבוקר בסנדלים המוזהבים האלה?

    פיורלה כי אני אוהבת סנדלים מוזהבים. בבוקר, בערב. כתוב את המאמר שלך, כתוב. תזדרז. בינתיים אני אנוח ואסתכל בך. אבל איך זה שאתה עדיין בפיג'מה?

    דריו אני צריך לגהץ את המכנסיים. לא בא לי ללבוש מכנסיים מקומטים.

    פיורלה אם אתה רוצה, אני אגהץ לך את המכנסיים.

    דריו את? כשגרנו יחד לא גיהצת לי אף־פעם אפילו ממחטה. אֶת הבגדים שלך לקחת לאמא שלך לגיהוץ.

    פיורלה עכשיו אני דווקא מגהצת. למדתי. אחותי נותנת לי תמיד ערמת בגדים לגיהוץ. היא עובדת ויש לה שני ילדים קטנים. אחרי הכל, הם תומכים בי. אין לי עבודה.

    דריו ואמא שלך? אמא שלך כבר לא מגהצת?

    פיורלה אמא שלי מתה.

    דריו לא! מתי היא מתה?

    פיורלה לפני שבועיים. מהתקף־לב. לא ידעת? היתה מודעה ב'מֶסָגֶ'רוֹ'.

    דריו אני לא קורא אף־פעם מודעות אבל. אני מצטער. הייתי מטלפן אלייך.

    פיורלה אמי לא יכלה לסבול אותך. כי הכית אותי. היא אמרה עליך: "הוא כל־כך מתקדם, פציפיסט, ואחר־כך הוא מכה נשים". אבל אתה יודע שדווקא לי לא הפריע שהכית אותי? באותו ערב, כשירדתי במדרגות עם המזוודה, רציתי מאוד לחזור לאחור. אבל חשבתי שתתקשר אלי מאוחר יותר. דווקא לא התקשרת, בכלל לא. רבתי הבוקר עם אחותי. לא הִכֵּינו אחת את השנייה, אבל שנאתי

    אותה, וגם היא שנאה אותי. אתה יודע למה באתי הנה? כי רציתי מאוד לראות את הפנים שלך. אלה פנים של חברה יקרה שלי. הן היו בשבילי חברה יקרה גם כשהכית אותי. בכיתי כשהכית אותי, אבל בתוך־תוכי רציתי גם לצחוק. מוזר, נכון? אני חושבת שאני באיזה אופן מיושנת, כמו מכונת־הכתיבה שלך. אני אוהבת שמכים אותי. אני אוהבת את הסטירות. נשים אחרות בימינו כבר לא כאלה. אני מין בהכחדה.

    דריו אולי.

    פיורלה אני לא יכולה לחזור לגור כאן, נכון? אתה לא רוצה?

    דריו לא.

    פיורלה אפילו לא לזמן קצר? כדי לנסות מחדש?

    דריו לא. תראי, אני לא לבד עכשיו. יש כאן בחורה אתי.

    פיורלה בחורה? איפה היא?

    דריו היא ישנה שם.

    פיורלה כשבאתי לכאן, בפעמים אחרות, לא היתה שום בחורה.

    דריו היא אתי רק זמן קצר. שבוע.

    פיורלה וטוב לך איתה?

    דריו אני חושב שכן.

    פיורלה אני מבינה. אבל גם היא לא מגהצת לך את המכנסיים. אתה צריך לגהץ אותם בעצמך. אין לך מזל. אתה תמיד מוצא לך נשים שלא יודעות לגהץ. אני יודעת עכשיו. מאוחר מדי.

    דריו אכן.

    פיורלה אבל תן לי להישאר כאן עוד קצת. אם היא תתעורר, זאת ששם, אני אסביר לה שאני עייפה, וגם שאמא שלי מתה. אני לא מרגישה טוב. אני לא אחזור לעולם לאחותי ואין לי לאן ללכת. הרגליים שלי כבדות, העיניים כבדות, הכתפיים כבדות. אני מרגישה כאילו כולי מטונפת. נדמה לי שאני הקורמורן ההוא. נדמה לי שאני משתכשכת בנפט. כְּתוֹב, כתוב. כתוב את המאמר שלך. תגיד להם שהקורמורנים האלה נמצאים בכל מקום. תגיד להם שיש לך אחד בבית שלך. מטונף. אתה חושב שאי־פעם אקום מהספה הזאת? אף־פעם. אוי, מסתובב לי הראש. אל תיגע בי, אני מטונפת. יש לך קצת קוניאק? מה פתאום. אין אף־פעם כלום בבית הזה. אף־פעם כלום.

    ---

    'הדלת הלא-נכונה' (כל המחזות: ב), נטליה גינצבורג. מאיטלקית: שירלי פינצי לב. ערך: מנחם פרי. הספריה החדשה, 
    ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2021.
    © כל הזכויות בעברית שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד.

    לפרטים נוספים על הספר הקליקו כאן >>



     

    הספריה החדשה ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, ת.ד. 2104, בני ברק 5112002, טל. 03-5162704
     בניית אתריםבניית אתריםעיצוב: נעה לנדמן-שדה