שירים מספרי סימן קריאה: 
אנתולוגיה מצטברת
ציור נאיבי / מאיר ויזלטיר

 

    חפש
    חיפוש מתקדם
    סל ההזמנות
    ספרים שמחזירים לקריאה
    הספריה הקטנה ב-22 ₪
    מארזים בפחות מחצי מחיר
    מציאוֹת
    המהדורה ההיסטורית
    סופרי הבית
    מקור
    תרגום
    הספריה החדשה לשירה
    לטינו בעריכת טל ניצן
    קלאסיקה
    עיון ותיעוד
    אנתולוגיות
    כתב-העת סימן קריאה
    קיים בדיגיטלי
    מתנה למצטרפים חדשים
    בתוכנית העבודה
    כתבי יד
    הוצאת הקיבוץ המאוחד
    אתר מנחם פרי
    המלצת השבוע
    שירים בסימן קריאה
    הישארו מעודכנים
    תקנון אתר

    היכן היית בלילה /קלאריס ליספקטור

     
    סיפור מתוך הספר:

     

    נעימוּת כה רבה

     

     

    השעה האפלה, אולי הכי אפלה, בעיצומו של יום, קדמה איפוא לדבר הזה שאיני רוצָה אפילו לנסות להגדיר. בעיצומו של יום היה לילה, והדבר הזה, שעדיין איני רוצה להגדיר, הוא אור שלֵו בתוכי, ואפשר לקרוא לו שמחה, שמחה נעימה. אני קצת מבולבלת, כאילו עקרו לי לב ובמקומו נמצא עכשיו ההיעדר הפתאומי, היעדר כמעט מָשִׁיש של מה שהיה קודם איבר שָׁטוּף באפלת הכאב. איני מרגישה כלום. אבל זה ההיפך מקהות חושים. זה אופן קל יותר ושקט יותר של קיום.

     

    אבל אני גם לא רגועה. הייתי מאורגנת כך שאוכל להתנחם על החרדה ועל הכאב. אבל איך אסתדר עם השמחה הפשוטה והשלֵווה הזאת. אני פשוט לא רגילה לא להזדקק לניחום שלי־עצמי. המלה נחמה קרתה בלי שארגיש, ולא שמתי לב, וכשהלכתי לחפש אותה, היא כבר השתנתה לבשָׂר ונשמה, לא היתה קיימת יותר כמחשבה.

     

    כאן אני ניגשת איפוא לחלון, יורד גשם שוטף. מתוך הֶרגל אני מחפשת בגשם מה שברגע אחר היה משמש לי כנחמה. אבל אין לי כאב שיש לנחם.

     

    אה, אני יודעת, עכשיו אני מחפשת בגשם שמחה גדולה כל־כך עד שתהפוך לחריפה, ותקשר אותי אל חריפוּת שתִּדמה לחריפות של הכאב.

     

    אבל לשווא החיפוש. אני ליד החלון, וקורה רק הדבר הזה: אני רואה את הגשם בעיניים רוחשות טוב, והגשם רואה אותי בהרמוניה אתי. שנינו עסוקים בזרימה. כמה זמן יימשך המצב הזה שלי? אני קולטת שבשאלה הזאת אני ממששת את הדופק שלי כדי להרגיש איפה נמצאת הפעימה הכאובה של פעם. ואני רואה שפעימת הכאב איננה.

     

    רק זה: יורד גשם ואני רואה את הגשם. איזו פשטות. אף־פעם לא חשבתי שהעולם ואני ניארג עד כדי כך. הגשם יורד לא מפני שהוא זקוק לי, ואני מביטה בגשם לא מפני שאני זקוקה לו. אבל אנחנו כה צמודים, כמו שֶׁמֵי הגשם קשורים לגשם. ואני איני מביעה תודה על כלום. אילו מיד אחרי שנולדתי לא הייתי הולכת, שלא ברצוני ובעל־כורחי, בדרך שהלכתי - הייתי נעשית מה שלמעשה אני עכשיו: איכרה שנמצאת בשדה שיורד בו גשם. אפילו לא מודה לאלוהים או לטבע. גם הגשם אינו אומר תודה על כלום. אני איני דבר שאומר תודה על כך שהוא נהפך לדבר אחר. אני אשה, אני אדם, אני קֶשב, אני גוף מביט מבעד לחלון. כשם שהגשם אינו אסיר־תודה על כך שאינו אבן. הוא גשם. אולי זה הדבר שאפשר לקרוא לו להיות בחיים. לא הרבה יותר מזה, אלא זה: בחיים. וסתם בחיים בשמחה נעימה.

     

     

    ---

    'היכן היית בלילה' מאת קלאריס ליספקטור, מפורטוגזית: מרים טבעון, הספריה החדשה, ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2022.
    © כל הזכויות בעברית שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד.


    לפרטים נוספים על הספר הקליקו כאן >>

     

    הספריה החדשה ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, ת"ד 2104, בני ברק 5112002, טל. 03-5162704
     בניית אתריםבניית אתריםעיצוב: נעה לנדמן-שדה