רבים מחשיבים את תומאס ברנהרד לגדול סופרי אוסטריה בזמננו. "הולכת וגוברת ההרגשה שברנהרד הוא עתה מחבר הרומאנים היותר מקורי והיותר מעובה בין כל הסופרים הכותבים גרמנית", כתב עליו ג'ורג' סטיינר ב־TLS לפני כעשר שנים.

הרומאן הקצר 'בטון' (1982), מיצירותיו הבולטות של ברנהרד, הוא ספרו הראשון הרואה אור בעברית. גיבורו רודולף מנסה לשווא ליצור לעצמו תנאים שבהם יוכל סוף־סוף לגשת לכתיבת עבודת־חייו על הקומפוזיטור מנדלסון, שלקראתה הוא מכין את עצמו תקופה ממושכת (עשר שנים הוא מנסה לכתוב את משפט הפתיחה המושלם). סיפור כישלונו הופך לטקסט מרוכז של גרוטסקה אפלה ומצחיקה, הסובבת סחור־סחור, שבה כל עֶמדה וכל פרט מתגלגלים בסופו של דבר אל היפוכם וחוזר־חלילה, עד שהוא בורח למָיוֹרקה ונתקל בסיפור־אימים אמיתי, של מישהו אחר.

"ספר מדהים של יופי חשוך ומסתורי; מיד עם סיומו אתה מבקש לשוב ולקרוא אותו מחדש, כדי לחוות שוב את חדשנותו המורכבת ולא להניח מידך יצירה רבת־מיומנות", כותב מבקרו של ה'לוס־אנג'לס טיימז'; "ספר מרתק ומוזר. הכל באופן בסיסי חולה ועצוב, אך הקול הוא קול של חלילית, נקי וכמו תמים", אמר על הספר דן צלקה, אצלנו.

ברנהרד נולד ב־1931 בהולנד, במנזר לנערות שילדו מחוץ לנישואים. הוא למד מוזיקה, כתב שירה, הצליח כמחזאי. ב־1989 נפטר ממחלה אנושה, ויש סבורים שהתאבד. בצוואתו האשים את אוסטריה שהיא ארץ פשיסטית, ואסר על פרסום ספריו והעלאת מחזותיו בה במשך חמישים שנה לאחר מותו. זכה בפרסים ספרותיים חשובים ביותר באירופה, כולל פרס בּרֶמֶן, הפרס הלאומי האוסטרי, ברס ביכנר ו־Le Prix Séguier.