צעיר ירושלמי, בדרכו המתמשכת ללשכת-הגיוס, נקלע לשרשרת אירועים מוזרים, משעשעים ונוגעים-ללב.

    הצעיר, "עוף משונה" שמשהו בנגיעה שלו באדמה קצת רופף – ספק-מפגר ובעצם תם, בכל מובניה של המלה (תמים, נאיבי וגם מלא תום) – מגיע לגן-החיות הירושלמי כאל מין "עיר-מקלט" מאהבתו הנכזבת ומאילוצי המציאות, וקושר קשר-נפשי עמוק עם קלֵיאו, הקוֹפה. הוא עובר להתגורר בגן בסתר, יחד עם סוהל, הערבי העובד בלילות בניקוי הכלובים. חייו בגן-החיות, וגיחותיו מן הגן עם סוהל ועם הקופה, הופכים למסע "הזרה" של הכוחות הפועלים בחברה הישראלית.

    בדרך סיפור משוחררת ומבריקה, ובריתמוס מיוחד של עברית "נמוכה", מוציאה דניאלה כרמי אל הפועל את המוזרויות הטמונות במצבים ובמלים.

    החיים עם קליאו בגן-החיות הם חיים פשוטים של חופש ואחווה, עולם כחול של תום – בלי צבא, משטרה ושאר מוסדות המדינה. אבל דומה שאין לקרוא את הספר כסאטירה על ערימת תופעות המאפיינת את החברה הישראלית. למעשה, זהו ספר אירוני על עצם אפשרותה של המציאות האלטרנטיבית. כי במבט שני, שני העולמות ההפוכים, המנוגדים כאן, דומים ומשקפים זה את זה. כאן וכאן גדרות, כלובים ומכלאות. גם הקופה היא "כמו אסיר שמקבל ביקור", והתוכי המרוט של גן-החיות הוא הצועק "בדם ואש, בדם ואש". אין להימלט מאזיקי המציאות. הרס החומה הסוגרת אפשרי רק באשליה ובהזיה.

    'חיי הלילה של קליאו' הוא הרומאן הראשון של המחברת. קדמו לו ספר ילדים, 'הפיצוץ ברחוב אהלן', וספר סיפורים, 'כל הזמן שבעולם לקטוף שזיפים'.