"אתה יכול ללכת, בינתיים, אבל אל תחשוב שאנחנו לא יודעים. אנחנו יודעים שלא סיפרת לנו הכל", אמרו אנשי השב"כ. במה שלא גילה להם, בסוד ששמר כל השנים, מתחילה הכתיבה כעבור עשרים- וחמש שנה. מי יוכל להוכיח עכשיו שכל זה באמת היה?

    אוטוביוגרפיה? רומאן במסווה של אוטוביוגרפיה? כך או כך, זהו סיפור-חניכה של שמאלן אנרכיסט, חניך הפנימייה הצבאית, שהיטלטל מתמיכה בסיפוח השטחים עד לחוגי השמאל האנטי-ציוני, ולמפגש חשאי בדרום-תימן. בענייניות, בלי ניתוחים פסיכולוגיים וללא פרשנות מרדדת של התהליכים, מובאות העובדות, ניתנים האירועים, והמהלך נצבר אט-אט – החל מן הילדות וההיסטוריה המשפחתית, ועד לגולת-הכותרת הסיפורית: שלהי מלחמת ההתשה, והנסיעות לחו"ל אחרי השירות הצבאי.

    איך נעשה אדם שמאלן-אנרכיסט? מסתבר שכדור-השלג מתגלגל מן המרדנות הקטנה בביה"ס של ילד להורים "יקים", בן של נהג אגד, שבהתבגרו מתקומם נגד כל מה שלא ענייני במסגרות שהוא דווקא מכבד. הוא הופך לחייל מקצועי, מיומן ומסור, המואס בהבלים ובגינונים של המשמעת הצבאית; ולסטודנט מעורב הנאבק נגד לימודי לטינית בחוג להיסטוריה כללית, ושואב תמיכה מן האחווה האנושית שיש בחבורות הבזות למסגרות.

    עין-גיל מתאר, באירוניה דקה וללא סנטימנטים, דרך שיש בה הרבה תום ותמימות, ולכן היא מרשימה ונוגעת ללב.