זה סיפור פוליטי מאוד. זה גם סיפור אישי מאוד. 'העיר הפנימית' הוא רומאן שמצלם ומאבחן מצב מוסרי של חברה בסיטואציה היסטורית מסוימת. אבל זה גם ספר על אהבה: על כמיהה ונאמנות, בגידה והתנכרות, במישור האישי ביותר.

    מיכל פלג אינה קוראת למקומות בשמותיהם הגיאוגרפיים המוכרים. היא גם אינה נוקבת בשמות רשויות שלטוניות ושירותי ביטחון. אבל היא בהחלט מתארת דברים כהווייתם, ופורשת את המפה הדמיונית כך שאין קושי לפענח את הצופן: "העיר הפנימית", "העיר העליונה", "מובלעות הפליטים" – כולן כאן ולא הרחק מכאן. מעבר לכך יש בספר מחוזות אחרים – ארצות שכבר התרסקו במאבקים אתניים או מלחמות אזרחים, אולי בבלקן, או בקווקז – שם "הכאוס הגיח פתאום מן המעמקים שבהם חשבו כי הוא כלוא לבטח, ובמחי יד... אבד הכל".

    זה ספר אמיץ וחריף, ספר שיש בו כעס, בושה ומחאה נוקבת על עוול שנעשה וממשיך להיעשות במקום שנוא ואהוב בה בעת. יש בו תסכול על אוזלת-יד, אך גם געגועים לאהבה ואמונה בזכותו – ובחובתו – של כל אדם להגן על כבודו וחירותו.