"הכותב" של הסיפור הזה, שרק בסופו יתברר למה החליט לכתוב אותו, הוא ילד מיוחד, בתחילת ההתבגרות שלו, שאינו מסוגל להגיד מלים בקול. אכן, הוא יודע לעשות קולות בשפתיים, וקולות של נשיפה דרך השיניים והלשון, ויש לו קול יפה, שהוא שומע בתוכו, וכשהוא "שר" הוא שומע את עצמו כמו מקהלה ענקית, אבל חסר לו "הקול השני", החיצוני, שיוציא את הקולות הפנימיים שלו החוצה. הוא גם מסתיר מכל הסובבים אותו (וסיבותיו עמו) שהוא לימד את עצמו לקרוא ולכתוב.

    עלילת הספר מתחילה כשיום אחד נעלם מן הבית אחיו המבוגר ממנו, קובי. הרפתקאות ההתחקות אחר הדבר הלא-מובן שאחיו מסתיר ("היתה לי הרגשה שקובי התפתה לכרות ברית עם מישהו גדול וחזק, שרוצה משהו שאבא ואמא לא רוצים"), וניסיונותיו של הילד-הכותב להחזיר את אחיו למשפחה והביתה, הופכים בהדרגה למסע שבו מתגבש קולו הפנימי; מסע שבו לומד הכותב להוציא את הקול הראשון שלו, הפנימי, גם בלי לדבר בקול השני, החיצוני.

    זהו ספר אנושי וחם, והוא פונה לילדים ולמבוגרים כאחד.