גרט הופמן נחשב לאחד מגדולי הסופרים הגרמנים של המחצית השנייה של המאה העשרים, ואף כונה בפי מבקרים "יורשו של קפקא". 'על המגדל' (1982), ספרו הראשון בעברית, הוא ספר מוזר ונועז.

   
בעל ואשתו, זוג תיירים גרמנים שמכוניתם מתקלקלת, "נתקעים" למשך יום ולילה בכפר נידח וחסר-עניין בסיציליה, שאינו על "מפת התיירות". מסתבר שהאשה הרה, והבעל מבקש להפסיק את הריונה ו/או לחסל את הנישואים. בעיצומו של המשבר כופה עצמו עליהם "הממונה" המקומי, דמות עלובה ועיקשת, ומוליך אותם לסיור-מודרך מעורר-פלצות בכפר, הנראה תחילה מת ומרוקן.

   
גולת-הכותרת של הסיור אמורה להיות הביקור מעורר הציפיות במגדל של הכפר. במטרה להפוך את הכפר לאטרקציה לתיירים המבקשים לחוות דבר יוצא-דופן ולשלם תמורתו – תיכנן הממונה מופע דמוי ריטואל אותנטי מעל המגדל. והמופע מסתיים באירוע מחריד.

   
הסיור של הזוג מחוץ לעצמם הופך למסע אל הפנימיות האותנטית של יחסיהם: המחזות הנגלים לעיניהם כתיירים פאסיביים הם העצמה מבעיתה של האמת על חייהם, של הכזב ששורר ביניהם זה שנים.

   
גרט הופמן (1993-1931) זכה בפרסים ספרותיים רבים בארצות שונות, וביניהם פרס אינגבורג בכמאן, פרס איטליה, ופרס אלפרד דבלין (על ספר זה).