שירים מספרי סימן קריאה: 
אנתולוגיה מצטברת
אל חנון / קדיה מולודובסקי

 

    חפש
    חיפוש מתקדם
    מקור
    תרגום
    הספריה הקטנה
    הספריה החדשה לשירה
    לטינו בעריכת טל ניצן
    קלאסיקה
    עיון ותיעוד
    אנתולוגיות
    כתב-העת סימן קריאה
    קיים בדיגיטלי
    מתנה למצטרפים חדשים
    בתוכנית העבודה
    כתבי יד
    הוצאת הקיבוץ המאוחד
    המלצת השבוע
    הזרקור
    קישורים
    הישארו מעודכנים
     
     מחוץ לספרות: הערות ותגובות

    מחאת האוהלים, מחאת המו"לים
    תמר פלג
     


    שתפו בפייסבוק
    באוהלים ברחבי הארץ יושבים אנשים צעירים שהבינו שהכלכלה החופשית הלכה כמה צעדים רחוק מדי ושכחה אותם מאחור. 88% מן הציבור, משמאל ומימין, תומך בהם, ואנחנו ביניהם. רק חבל שכל-כך בשקט. גם אנחנו היינו צריכים להקים אוהל ולהודיע שלא נזוז ממנו עד שיבינו שם למעלה שחובתם לאפשר גם לנו, יצרני וכותבי הספרים, לפעול בתנאים הוגנים, ולא להידרס על-ידי בעלי הכוח.

     

    עכשיו רבים כבר מבינים שאבסורד לדבר על תחרות כאשר כוח כלכלי גדול מדי מרוכז בידיים מעטות מדי. הגורמים החזקים מנצלים את כוחם לצבירת רווחים נוספים – ובשל עוצמתם האדירה לא ניתן להתחרות בהם, כשם שלא ניתן לעמוד מולם ולתבוע תנאים הוגנים, כי מי אנו לעומתם. ולכן אין סחר הוגן, ואין כבוד, ולמרות עבודתנו הקשה והטובה אנו לא יכולים להתקיים.

     

    [דויד גרוסמן באירוע "ספרות רחוב" במאהל רוטשילד] 



    במשך שלוש שנותיה לא זכתה מחאת המו"לים לאהדה ציבורית, כי נתפסה כמאיימת על חגיגת המבצעים ברשתות הספרים. ואולי גם משום שספרים לא מעניינים כל-כך הרבה אנשים. ובעיקר, משום שהיתה נטולת הקשר, תלושה מאמירה רחבה יותר, עקרונית יותר. כמו הרבה מחאות קטנות שלא הקשבנו להן, ובשבועות האחרונים הן הצטרפו לזרם הגדול ופתאום הוארו. אולי גם המחאה הוותיקה שלנו, שהגרון כבר ניחר מלצעוק אותה, תובן עכשיו.

     

    כי שני כוחות-ענק מנווטים את שוק הספרים הישראלי, ואיש לא יכול להם, ובדרכם אל המשך השגשוג והרווח הם חיסלו את החנויות הפרטיות, והתחרות היא רק בין השניים – וביניהם נמעכים היצרנים, ובכלל זה גם הסופרים. מי היה מאמין שהוצאת ספרים תסתפק ב-18 שקלים לעותק כשמדובר בספר חדש ומבוקש של אחד מבכירי סופריה, 18 שקלים שמהם יש כמובן להוריד מע"מ גבוה, ולשלם אחוזים למפיץ, ושכר סופרים, ודמי הדפסה. סכום מגוחך, נטול כל סבירות, שהסיבה היחידה להסתפק בו היא אופן ההתנהלות הפרוע שמכתיבות שתי הרשתות שמולכות בשוק הספרים ללא מצרים. מי היה מאמין שנזכה לראות ספר בחנויות רק אם מתקיימת זיקה מתאימה בין המו"ל לבין הרשת – מתאימה מנקודת מבטה של הרשת, כמובן. ולהיכן נעלמו החנויות הפרטיות? נותרו כמה בודדות, שבקושי מחזיקות מעמד, אבל רוב הציבור מכיר רק את חנויות הרשת אחידות-הפנים, וחושב בטעות שכך אמורה להיראות חנות ספרים.

     

    [אברהם ב. יהושע מבקר במאהל לווינסקי בתל-אביב]


    כשטירפדו את הצעת-החוק שלנו שוב-ושוב, דיברו כמובן על כך שהחוק "יפגע בתחרות". ודיברו גם על כך שהחוק יביא להעלאת מחירים ויפגע בצרכנים. אך למעשה ביקשו לא לעמוד בדרכם של בעלי הכוח וההון. החוק שהצענו נועד לשמור על הגינות ביחסים הבלתי-מאוזנים בין ברוני הרשתות לבין יצרני הספרים. הוא נועד לשמור עלינו מפני סחטנות וניצול, ולהחזיר את החנויות הפרטיות לתחרות. והוא לא התערב במחירי הספרים לצרכן. הוא לא הגביל את הקמעונאי במתן הנחות כראות עיניו – כל עוד הן ניתנות על חשבון הרווח שלו, לא על חשבון החור-בכיס שלנו. אלמנטרי, לא? אבל לאנשי הכלכלה היו כמובן הסברים מלומדים מדוע לא ניתן לעשות זאת.

     

    כן, זו אותה מחאה עצמה: זו אותה דרישה להעמיד בלמים בפני התעשרותם של העשירים באופנים נצלניים, בלתי-סבירים ובלתי-הוגנים. זו אותה דרישה לאפשר תחרות אמיתית, שאינה מתקיימת כאשר גורמים חזקים מדי משתלטים על השוק. זו אותה דרישה לנהל את המשק לא רק למען מיקסום הרווח (של מעטים), אלא גם לאורם של ערכים נוספים, שההפרה שלהם פוגעת בטובי האנשים. במקרה זה, באנשים שיוצרים ספרים, באנשים שמבקשים להביא אותם לקוראים, וגם בקוראים עצמם.


    פורסם ב-5.8.11

    למשלוח תגובות הקליקו כאןנשמח לפרסם כל תגובה עניינית ובטעם טוב, בהתאם לשיקול דעתנו.

    זאב שני: כל הכבוד תמר!!! אכן הגיע זמן לשוב ולהשמיע את קולם של אוהבי הספרות כנגד אוהבי הספסרות, של המאמינים בחשיבותם של ספרות טובה ושל סופרים ומשוררים היוצרים אותה למען עתידם ורמתם של הדורות הבאים. וגם בחשיבותם של המול"ים וכל העוסקים "מאחורי הקלעים" - עורכים, מתרגמים, מגיהים, מדפיסים ומפיצים - המביאים את "המוצר" (הספר) אל מדפי חנויות הספרים. וטוב שהצבעת על "טייקוני מכירות הספרים" - שתי הרשתות הגדולות: סטימצקי וצומת ספרים כאשמים במצב שנוצר בענף. לא טובת הספרות לעיניהם אלא רצון להשליט את מרותם על הענף כולו וזאת הם עושים בדורסנות מחד ובדמגוגיה שיקרית מאידך.
    ישראל הולינסקי: מילים כדורבנות. אבל אם זה ישאר במסגרת טור אישי, אז מה עשיתם? נצלו את המומנטום ונסו מחדש, לקדם את הצעת החוק שלכם. מי יודע?
    תמר פלג: תודה! וישראל, אנו מנסים כל העת. המועצה הלאומית לכלכלה בראשות יוג'ין קנדל עסקה בכך בחודשים האחרונים, וקיימה שיחות עם רבים מאיתנו. הם השתכנעו שיש בעיה, אבל לא השתכנעו בנוגע לפיתרון, והמליצו המלצה משלהם. העניין עומד כעת לדיון. שוב.
    עדנה נוי: מדויק, אמיץ, כואב וקולע. כל הכבוד, תמר.
    עדנה שמש: ארגנו את הפגנת המו"לים והסופרים הבאה מול משכן הכנסת ונבוא כולנו. אני בטח.
    יקיר:  ועד כמה המו"לים דואגים לסופרים? אתם עושקים אותם יותר מכול!
    תמר פלג:  עדנה, כולנו צועדים יחד, בהפגנות הגדולות למען שינוי סדרי העדיפויות. אני מאמינה שכך נכון. מה גם שניסיונות קודמים לארגן את המו"לים, הסופרים, בעלי החנויות הפרטיות וכן הלאה לפעולה משותפת לא הניבו הרבה. ויקיר, כמה חבל שאתה מטיח דברים חסרי בסיס, בוודאי ככל שהדברים נוגעים לספריה החדשה. בכל הוצאה הסופר מקבל אחוזים מתוך התקבול, ואצלנו האחוזים נאותים ביותר. שאל את הסופרים שלנו. לצערנו, כאשר התקבול מזערי, הסכום שמקבל הסופר אף הוא מזערי. אבל הסיפורים על קבלת "שקל לספר" מתייחסים רק להוצאות מעטות, שחלקנו לא עימהן.
    מיכאל: הייתי רוצה לתהות על עניין, שכנראה אינני מבין עד תומו. התרשמתי ששתי רשתות הספרים הגדולות אכן מנצלות את כוחן ועושקות את כל אותם האנשים בשרשרת שקודמים להן, החל מהסופר עצמו, דרך המו"ל והמפיץ וכו'. אך יחד עם זאת, בזכות אותם מבצעים של "ארבע במאה" ודומיהם, הציבור יכול לקנות ספר במחיר שפוי. מחירו של ספר ממוצע כיום עומד על 90-100 ש"ח. יש המון אנשים שידם אינה משגת לרכוש ספר בסכומים אלו. ואני בכללם, אף שאני רחוק מלהיכלל במעגל העוני. הספרות הופכת אם כך למותרות כמעט מופלגת. מבצעים כאלו ואחרים המאפשרים לרכוש ספר במחיר שפוי של 30 ש"ח, חושפים חלקים גדולים יותר מהציבור לקריאה. נכון, שאיכות הספרים לעיתים ירודה, כל מיני רבי מכר שערכם הספרותי דל עד אינו קיים, אך ניתן למצוא גם ספרות טובה, גם ספרות מקור. אז כל שנותר הוא לקנות במבצע שכזה, וכמובן גם לשוטט בחנויות יד שנייה ולעשות מנוי לספרייה. את תאמרי שספר צריך וראוי לעלות יותר מבירה בפאב או מנה שווארמה? מסכים. (אגב, יקר גם לקנות שווארמה). אבל עדיין קשה להוציא מאה שקלים על ספר כדרך שבשגרה. היש פתרון לכך? תודה מיכאל
    תמר פלג: מיכאל, טוב ששאלת. כיום רשתות הספרים משאירות לעצמן עמלת תיווך גבוהה להדהים, של 90 עד 100 אחוזים. בין אם רכשת את הספר במבצע ובין אם במחיר מלא, כמחצית מן הסכום ששילמת (כלומר, 90 עד 100 אחוזים מן הסכום שהרשת שילמה על העותק) נותר בידי הרשת. אם הרשת תצטרך (על-פי חוק) לשלם למו"ל סכום מתקבל על הדעת, ויחד עם זאת היא תרצה להמשיך למשוך אליה קונים באמצעות מחירים אטרקטיביים, יהיה עליה להסתפק בדמי תיווך סבירים יותר. והספר אמנם לא יעלה 30 שקלים, אבל גם לא 90. להערכתי, ספרים יוכלו להימכר ב-55-50 שקלים, ועדיין הרשת תרוויח עמלה יפה מאוד של 50%. מי שאינו יכול להרשות לעצמו לקנות ספר במחיר זה יוכל לעשות אחת מן השתיים: לקנות את הספר ישירות מבית ההוצאה, ללא עמלת תיווך (כפי שאנו מציעים במועדון הספריה החדשה), או להמתין שנה. החוק שאנו שואפים אליו מבקש להבטיח למו"ל תמורה הוגנת למשך שנה אחת. לאחר שנה אפשר לשוב ולמכור את הספר במבצעים קיצוניים יותר, הפעם גם על חשבון המו"ל.
    עמי: תמר שלום, שמי עמי, ואני יועץ פיננסי של אחת מהוצאות הספרים הקטנות המוכרות בארץ. ההוצאה פנתה אלי לפני כשנה על רקע מציאות כספית מסויימת שאליה נקלעה, ומאז אני מסייע לה לנהל את השגרה העסקית - פיננסית - אסטרטגית שלה. הסיבה לכך שאני מגיב לטור שלך היא שהדברים שנאמרו בו (ובתגובות לו) נמצאים כמעט כל יום על שולחננו. המציאות אכן מורכבת. עם זאת, עליכם להיות ריאלים ולא לטעות: לצד זה שהרשתות אינן שה תמים, הן גם לא מלקקות דבש. הבעיה בענף הספרים איננה העמלה שהן לוקחות. הבעיה היא העובדה שהן הרגילו את רוב נתח השוק שלהן שלא קונים ספר אלא אם יש עליו הנחה. ודווקא בעניין הזה, יש להודות באמת, התחרות עושה את שלה ומשחקת לידי הצרכן. מה שהלקוחות שלי לא הבינו, ונראה שגם מולים אחרים לא מבינים, זה האחריות הבלעדית למצבן המסוכן של ההוצאות הקטנות היא של.... ההוצאות הקטנות. מו"ל אינו שונה מכל עסק אחר, ומה עושה עסק, שפתאום מגלה שהתנאים המינימאליים שהוא צריך על מנת להמשיך להיות שחקן בשוק מסויים, השתנו? האם הוא ממשיך כאילו לא קרה כלום וממשיך לייחל לשינוי בשוק שלו? ממש לא. זה כמו ללכת כצאן לטווח. לצערי, עד שלרשתות לא יהיה חשוב, מסיבות כלכליות / מיצוביות / שיווקיות שספרים מסויימים לא יכללו במבצעים, לכם, לכל ההוצאות הקטנות, אין מה לחפש שם, בטח שלא כעוגן פעילות מרכזי. כן, זה נחמד להיות מוצג בסטימצקי ובצומת, אבל אל תבני על ההכנסה מהם, כי בתנאים של היום, היא לא יכולה להיות משמעותית, ולכן אסור להיות תלויים בה. ביום שבו הלקוחות שלי הבינו את זה, התחלנו לעבוד על פתרונות חלופיים, ותתפלאי - זה עובד. לא קל, אבל עובד. מה שאני מנסה לומר הוא שאל תבנו על שינויי רגולציה או רצון טוב או הבנה של מישהוא כדי שהמצב ישתנה. תניחו שזה לא יקרה, ותפסיקו לתת לשוק לסחוף אתכם בפראות מבלי שתהיה לכם שליטה על היעד. יש הרבה מה לעשות על מנת להסיר את התלות ברשתות. תאמיני שאחרי שנה בגוב האריות - אני יודע מה שאני מדבר.
    תמר פלג: אוי, עמי, מאיפה להתחיל... אולי מכך שגם אני יודעת על מה אני מדברת?... או מכך שלדידי, ולתפיסתי, גם הלקוחות מפסידים ממצבו של ענף הספרים? או מכך שאנו בהחלט לא "ממשיכים כאילו לא קרה כלום"? הצגת ספרים בסטימצקי ובצומת (המחזיקות ב-80% משוק הספרים) אינה איזו פריבילגיה נחמדה שאפשר לוותר עליה. בוודאי לא כשמדובר בהוצאה מסוגנו, קטנה מבחינת כמות הספרים שהיא מוציאה בשנה אבל מרכזית ומשמעותית מבחינת הפעילות הספרותית שלה. הכוח האדיר של הרשתות, שמאפשר להן לסחוט את המו"לים ולשחק בהם כפיונים ולחסל את החנויות הפרטיות, אינו מצב תקין. וצר לי, לא הרשתות הן אלה שאמורות לקבוע את גורלם של ספרים לשבט או לחסד, ולא הן אלה שאנו אמורים להפקיד בידיהן את עתיד התרבות הספרותית שלנו, ולמשוך בכתפיים ולומר ש"ככה זה".
    יודית שחר: התייחסתי לנושא בבלוג שלי.
    יונה: סליחה אבל עם כל הכבוד, עוד לא ראיתי אף מנכ"ל של שום הוצאת ספרים אומללה כזאת או אחרת נוסע בפז'ו 205 שנת 95. ואולי המול"ים בארץ עובדים בשיטה לא יעילה והיא זו שגורמת להם להפסיד כסף? אולי לא באמת צריכים להתפרסם בארץ יותר מ - 4000 כותרים חדשים בשנה? ואם מדי שנה מתפרסמים כל כך הרבה כותרים חדשים אז אולי מישהו לא באמת מפסיד מזה כסף? בואו נצא נגד ה"טייקונים" של עולם הספרים, למה לא? תושבי הפריפריה זוכרים טוב מאד איך זה מרגיש לנסוע שעתיים לעיר הקרובה כי רק שם יש חנות ספרים - פרטית. ללא ה"טייקונים" שנלחמים אחד בשני ו"מועכים" את המול"ים חנויות ספרים לא היו מגיעות לפריפריה - אבל את מי זה בעצם מעניין? מתי לאחרונה מו"ל יזם מרצונו הורדה של מחיר ספר? איזה סופר אנונימי חדש שמנסה לקדם את ספר הביכורים שלו יצליח לפרוץ לתודעת הקוראים כשהוא נמכר ב-98 ש"ח? עם הספר לא נהיה עשיר יותר, ראה מחאת האוהלים. או אולי רק אליטה מסויימת זכאית לקרוא ספרים. הוזלת מחירי הספרים הכניסה לחנויות גם קהל שלפני כן לא העז להיכנס לחנות ספרים ובטח לא לקנות ספר. מחירי הספרים הנמוכים מנגישים את הספרים לכל אדם באשר הוא אדם ומקשרים בין הסופר ליותר ויותר קוראים - האם באמת זה כזה פשע דורסני? מדיניות בכיינית שרצה למחוקק היא לא פתרון. עבודה יעילה, הוצאה לאור של פחות ספרים והתמקדות לא בהכנסות שכל ספר מכניס למו"ל אלא במידת העניין שהוא יכול לעורר בקרב הקוראים תעזור למול"ים הרבה יותר מחקיקה. חוץ מזה ושוב עם כל הכבוד, הרבה יותר הוצאות חדשות נפתחות בארץ מאשר נסגרות. אגב, ביחס לא פרופורציונלי לשאר העולם. יש המון דרכים להתייעל: אפשר להתאחד- מול"ים יכולים להתמזג ועדיין לשמור על צביון ואופי של כל הוצאה והוצאה. בקיצור חלאס בכיינות, יש פתרונות רק צריך להיות יצירתיים וטיפ טפונת להרגיע את האגו.
    תמר פלג: מעניינת מאוד הנטייה של המתנגדים (שלוחי הרשתות? טיעון המכונית נשמע לי מוכר מאוד) לנסות לחנך אותי. האחד "מציע" לי, במייל פרטי, להפסיק לדאוג לתרבות הספרותית ולהתמקד בהוצאה שלי בלבד. והאחרת קוראת לי "בכיינית" ומציעה לי להרגיע את האגו. יונה, לפני שאת מתלהמת מוטב שתביני את הטענות שאליהן את מבקשת להתייחס. אין ספק שלא הבנת אותן, אם את חושבת שנובע מהן שאנו מציעים למכור ספרים ב-98 שקלים. גם אין ספק שאינך מבינה את הדינמיקה של שוק הספרים, אם אינך רואה את הקשר בין מחיר קטלוגי מופרז לבין האחוז הזעום, הנצלני בעליל, שהרשת מואילה להפריש למו"ל כדי שתוכל למשוך אליה קונים באמצעות הנחות ענק, על חשבון היצרן והסופר כאחד. אני מבינה שאת מציעה שנוציא פחות ספרים. ובכן, הספריה החדשה, בכל עשרים-ומשהו שנות פעילותה, מוציאה מדי שנה 15-12 ספרים בלבד. ביציבות ובקביעות. ואני מרשה לעצמי לומר שכמעט אף אחד מהם אינו כזה ש"לא באמת צריך להתפרסם". למעשה יש ביניהם לא מעט ספרים שהם עמוד השדרה של הספרות בישראל. הם מופקים בסטנדרטים גבוהים. כמה "לא יעיל" מצידנו, לאור העובדה שההשקעה הגדולה בספרים הללו אינה מגבירה את המכירות, כי מרבית הקוראים היום כבר אינם מורגלים להבחין בה. אין ספק שמחירים נמוכים מאפשרים לקוראים רבים יותר לקנות ספרים. אני מציעה, אם כן, שנחלק ספרים בחינם. כך ודאי נגדיל עד מאוד את הנגישות של אנשים לספרים. למעשה אנו כבר מאוד קרובים לכך. בכלל, כמה נעים לכולנו לקנות מוצרים זולים. זה פחות נעים כאשר מתברר לנו שהם זולים בשל ניצול של עובדים, אם במפעלי-יזע בעולם השלישי ואם בפריפריה הישראלית, שיש בה מפעלים שמשלמים פחות משכר מינימום ולא מעניקים לעובדיהם זכויות סוציאליות בסיסיות. היום ספרים הם זולים להדהים בשל ניצול של היצרנים. פשוט כך. הם יכולים להמשיך להיות זולים דיים, ללא ניצול, אם הרשתות יגרפו אחוזי רווח מתונים יותר. הם יכולים לעלות 60-50 שקלים בשנה הראשונה. ואחרי שנה אפשר לשוב ולמכור אותם בהנחות-הענק הנהוגות היום, מה שבהחלט יעודד את החנויות לשוב ולהציג ספרים בני שנה, ולא רק בני שתי דקות. חשבנו גם על הסופרים החדשים, האנונימיים, כאשר הצענו פיתרון לקריסה של שוק הספרים: הצענו שספר ראשון של סופר ישראלי לא יהיה כפוף לחוק. לג'ונגל הטורפני בשוק הספרים יש פיתרון אחד הוגן, והוא לשמור על היצרן מפני הסחטנות של שני בעלי הכוח וההון. בעיני זה אמור להיות האינטרס של כל מי שרוצה לחיות בחברה מתוקנת, שיש בה גם תרבות ספרותית אמיתית ולא מופע-להטים.
    יונה: היי תמר, התגובה היחידה שיש לי היא שאני לא שלוחה ולא שליחה של אף אחד, כצרכנית ספרים שגרה בפריפריה ואגב לא גומרת את החודש אני בהחלט מעדיפה לרכוש ספרים במחיר זול, אפילו אצלכם באתר. כל טוב.
    מועדון הספריה החדשה: בארבע שנות פעילותנו אנו מאפשרים לאלפי קוראים לרכוש את ספרי הספריה החדשה (ולעתים גם ספרים של הוצאות שותפות) במחירים נמוכים לכל הדעות, ובלי לפגוע ביצרן ובסופר. רכישה ישירה, ללא פערי תיווך, היא אחת הדרכים שבהן יכולים הקוראים להביע את שאט נפשם מסחטנותן של הרשתות בלי לוותר על ספרים ובלי שכיסיהם ייפגעו. זו גם דרך להיחשף לספרים שהרשתות אינן מציגות ומקדמות בחנויותיהן, ולקיים חיי קריאה משוחררים מן המניפולציות של ברוני השיווק. יונה, לפי בדיקתנו אינך חברת מועדון (כתובת המייל שלך לא אותרה במערכת). את מוזמנת להצטרף.
    ענבל כהן: צריך לומר כל הכבוד להוצאת הספריה החדשה, שמציעה כל הזמן מגוון מתחלף של ספרים במחירים זולים במיוחד דרך האתר שלה. בשנים האחרונות קניתי כמה וכמה ספרים מעולים בדרך זו. הלוואי שכל ההוצאות ימכרו ספרים ישירות דרך האתר שלהן וכך לא נזדקק לשום גורם מתווך.
    מועדון הספריה החדשה: ענבל, תודה! ומצטרפים לשאיפה שלך.

    שלוש שנים נאבקים המו"לים למען חוק שיגן עליהם מפני הסחטנות של רשתות הספרים, החולשות על השוק. מאבקם לא זכה לאהדה ציבורית. אולי עכשיו יכול המאבק הזה לזכות להבנה, כחלק ממחאת האוהלים שמבקשת לרסן את כוח הניצול של בעלי ההון. גם המו"לים צריכים להקים אוהל.

    מדור "מחוץ לספרות" עוסק בהערות ותגובות על המתרחש בעולם שסובב את חיי הספרות, ועניינו אקטואליה ופולמוס בנושאים שנושקים במידה זו או אחרת לפעילות הספרותית ולאנשיה. המדור אינו קבוע ויפרסם רשימות חדשות בהתאם לצורך להגיב או להעיר על אירועים שיש בהם עניין מיוחד לקהל אוהבי הקריאה. הקוראים מוזמנים להגיב.




    חיפוש טורים 




    כל הטורים האישיים >>>
     
     בניית אתריםבניית אתריםעיצוב: נעה לנדמן-שדה