שירים מספרי סימן קריאה: 
אנתולוגיה מצטברת
ציור נאיבי / מאיר ויזלטיר

 

    חפש
    חיפוש מתקדם
    סל ההזמנות
    ספרים שמחזירים לקריאה
    הספריה הקטנה ב-22 ₪
    מארזים בפחות מחצי מחיר
    מציאוֹת
    המהדורה ההיסטורית
    סופרי הבית
    מקור
    תרגום
    הספריה החדשה לשירה
    לטינו בעריכת טל ניצן
    קלאסיקה
    עיון ותיעוד
    אנתולוגיות
    כתב-העת סימן קריאה
    קיים בדיגיטלי
    מתנה למצטרפים חדשים
    בתוכנית העבודה
    כתבי יד
    הוצאת הקיבוץ המאוחד
    אתר מנחם פרי
    המלצת השבוע
    שירים בסימן קריאה
    הישארו מעודכנים
    תקנון אתר

     

     

    שלוש המלצות:
    מפליגים, סרנה קרוז, קעקועים מאוחרים


    אודי בן סעדיה על 'מפליגים' של חגי ליניק:

    מי שמצפה אולי לאיזה סיפור עלילתי סוחף שנע במיומנות זריזה מנקודה לנקודה, ראוי לו שיניח את הספר על ההתחלה. זה בהחלט לא הסיפור כאן, אבל מי שמזניח ונוטש את אותה ציפייה עמומה מהטקסט הכתוב, מוזמן להפליג בתוך ים האסוציאציות שליניק בונה כאן בתבונה רבה. יש כאן זרימה אסוציאטיבית חופשית לכאורה, אבל בגלל שהיא נובעת כל הזמן מאותו מקור חוויתי חזק, אתה באופן מוזר לא הולך לאיבוד. אולי להיפך – בשלב מסוים, במיוחד בתיאורי הצלילה שקשורים לשרות הצבאי של ליניק בשייטת, אפילו נכנסתי כקורא לאיזה מזג מדיטטיבי.


     

    'וואלה',  14.9.23.

     

    להמלצה המלאה >>

      

    ---

    איריס לעאל על 'סרנה קרוז' של נטליה גינצבורג:

    משפחה, אומרת גינצבורג, היא המקום הלא מושלם הזה, הפגום, שבו הילד גדל, "היא הנקודה שבה קבוצת אנשים נמצאת ביחד בבית או בקרוון. נוצרים ביניהם קשרים העשויים להיות חזקים או חלשים, יציבים או רופפים. מאותה נקודה מתבונן הילד בשאר העולם". זו ספרות. זו נקודת מוצא מצוינת לרומן, ודאי לרומן של גינצבורג. אוהביה יכולים לזהות כאן את ערש הולדתם של רוב ספריה.

    אפשר להריח את האוויר נחרך כשגינצבורג כותבת על העוול שנעשה לזוג מסור ואוהב, שילדתו נלקחה ממנו כי השופטים העדיפו עקרונות ושיקולים אוניברסליים על פני ההווה הספציפי, על פני ילדה ממשית וחיה.

    דרך 'סרנה קרוז' מתפענחת כל כתיבתה הספרותית, שזיכתה אותה בתהילה, והוא בגדר מיצוי של כל מה שאי פעם היה יקר ללבה.


     

    'הארץ',  29.8.23.

     

    להמלצה המלאה >>


    ---

    אלי הירש על 'קעקועים מאוחרים' של ויזלטיר:

    ספרו האחרון של מאיר ויזלטיר, 'קעקועים מאוחרים', הוא ספר מוכה מוות. ואולי אפשר לומר – מקועקע מוות. ספר שהמוות נתן בו אותות עמוקים במיוחד. ולכן ההחלטה להוציא את הספר דווקא בימים אלה, שבהם הכל נעצר, היא הגיונית: זהו ספר מוכה מוות לימים מוכי מוות.

    ויזלטיר היה תמיד מין נביא עצוב. מתברר שגם ספרו האחרון הוא במידה רבה נבואי, אך לא בזכות מעט השירים הפוליטיים הכלולים בו, אלא דווקא בזכות שיריו האישיים לחלוטין. ואולי גם את זה למדנו בשבועות האחרונים: שהשירה הלאומית, הפוליטית, מדדה חסרת אונים אחרי זוועות המציאות, וזוהי דווקא שירת הצער הבודד, הנואש, שמיטיבה לתאר אותה בכל אימתה.

    בספר הזה, האחרון, היעדר הנחמה הופך מרעיון מתריס וגאה לממשות מצמיתה, קורעת לב.


    'ידיעות אחרונות',  3.11.23.

    להמלצה המלאה >>


    ---



    מפליגים / חגי ליניק >>

    סרנה קרוז / נטליה גינצבורג >>

    קעקועים מאוחרים / מאיר ויזלטיר >>




     

    הספריה החדשה ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, ת"ד 2104, בני ברק 5112002, טל. 03-5162704
     בניית אתריםבניית אתריםעיצוב: נעה לנדמן-שדה