קוראי ספרים קוראים ונהנים, קוראים ונהנים פחות, קוראים ופותחים את הראש, קוראים ומתקוממים, קוראים ומחייכים, קוראים כי רוצים להיכנס אל הראש של חבר, או של בן, או של תקופה, או של "רוח הזמן", או של ההפך מ"רוח הזמן". אבל אחת לכמה שנים אתה קורא סופר והנשימה נעצרת. כי אתה יודע שהסופר הזה, שהרגע סיימת לקרוא בו, מצטרף אל אותה רשימה פנימית של סופרים ששינו אותך.

כך קרה לי כשקראתי את אליס מונרו.

את 'המראה מקאסל רוק' פירסמה אליס מונרו ב-2006. היא היתה בת 75. מאחוריה היו חמישה-עשר ספרים (שישה מהם תורגמו לעברית), והיא כבר זכתה בפרסים רבים. גם אחרי הספר הזה, ב-2009, היא פרסמה אוסף נפלא של סיפורים בשם 'יותר מדי אושר'. אבל 'המראה מקאסל רוק' הוא ספר אחר. הוא הדבר הקרוב ביותר לאוטוביוגרפיה שמונרו כתבה.

זאת אוטוביוגרפיה שמונרו משלבת בה, במודע ובדרך מרתקת, הרבה סיפורים בדויים. השילוב הזה עושה את 'המראה מקאסל רוק' לספר מיוחד כל כך, לספר בלתי נשכח של סופרת שכתבה כבר הרבה ספרים בלתי נשכחים.

באחד הראיונות שלה נשאלה מונרו מה היו הסיפורים הראשונים שקראה. היא אמרה: "ספר של היסטוריה בריטית שכולו רצף של מלכים הכורתים את ראשיהם של קודמיהם, ו'בת הים הקטנה' של אנדרסן". ואז היא הוסיפה ואמרה שהיא זוכרת את עצמה כילדה שהולכת שעות מסביב לבית שלה, כועסת על הסיום המדכא של אנדרסן, כועסת על בת הים שכדי להפוך לאשה נאהבת היתה חייבת לחתוך את גופה בסכין חדה, לוותר על קולה המופלא, ובסופו של דבר לוותר על אהובה ולהפוך לקצף-גלים.

הגיבורים (בעיקר הגיבורות) בסיפורים הרבים של אליס מונרו נחתכים בסכינים חדות, ומאבדים הרבה יותר מאשר את קולם, אבל הם לא נהפכים לקצף, בוודאי לא לקצף מפואר. בסופו של דבר ואחרי הרבה תבוסות וזוועות, הם שומרים על כבודם בתוך האסונות שלהם, הם כמעט מובסים אבל לא לגמרי מובסים.

האם המהלך הזה מן התבוסות, מן הראשים הערופים, אל הנחישות-של-החלשים הוא משהו עובדתי או משהו סיפורי? האם אלה העובדות שמצאה אליס מונרו בעברה של משפחה קשת יום בסקוטלנד (אבל גם נחושה, ולפעמים אפילו צוחקת ומצחיקה) שהיגרה לקנדה בייסורים גדולים (אבל גם בתבונה, ובסבלנות), או שמא מדובר לא בעובדות על המשפחה, לפחות לא רק בעובדות, אלא בסיפורים שאליס מונרו בדתה אל תוך העובדות?

מי יכול לענות על השאלות האלה ביושר ביחס לחייו שלו, ביחס לעברו, ביחס למשפחתו ולאבות אבותיו. כמה אנחנו לוקחים מן הסיפורים המיתולוגיים של עברנו, וכמה אנחנו מטים את העובדות של עברנו אל הסיפורים שאנחנו רוצים לספר לעצמנו? הספר הזה הוא ביטוי חכם ועמוק, לאותה מזיגה של אמיתות וסיפורים שמהן אנחנו עושים את הביוגרפיות שלנו.

לכתבה המלאה >>