שירים מספרי סימן קריאה: 
אנתולוגיה מצטברת
ציור נאיבי / מאיר ויזלטיר

 

    חפש
    חיפוש מתקדם
    סל ההזמנות
    ספרים שמחזירים לקריאה
    הספריה הקטנה ב-22 ₪
    מארזים בפחות מחצי מחיר
    מציאוֹת
    המהדורה ההיסטורית
    סופרי הבית
    מקור
    תרגום
    הספריה החדשה לשירה
    לטינו בעריכת טל ניצן
    קלאסיקה
    עיון ותיעוד
    אנתולוגיות
    כתב-העת סימן קריאה
    קיים בדיגיטלי
    מתנה למצטרפים חדשים
    בתוכנית העבודה
    כתבי יד
    הוצאת הקיבוץ המאוחד
    אתר מנחם פרי
    המלצת השבוע
    שירים בסימן קריאה
    הישארו מעודכנים
    תקנון אתר

    הצד הבהיר של האפלה
    שיחות עם אן אנרייט

    הרשימה מבוססת על שתי שיחות עם אן אנרייט: האחת התקיימה בלונדון עם סטיוארט ג'פריז, כתב הגארדיאן, מיד לאחר הזכייה בפרס הבוקר לשנת 2007. השיחה השנייה התקיימה בארצות-הברית עם בוב תומפסון, כתב הוושיגטון פוסט. קטע קטן לקוח משיחה שלישית עם אנרייט, מתוך כתבה של שרה ליאל מן הניו יורק טיימז שנדפסה בעיתון הארץ. תירגמה וערכה: תמר פלג.

    אף שזכתה בשני העשורים האחרונים לתשואות ולפרסים באנגליה ובאירלנד על ספריה, עד לזכייה בפרס הבוקר היתה אן אנרייט בלתי-ידועה מחוץ לחוגים הספרותיים. מן הרומאן 'המפגש' נמכרו בבריטניה לפני הזכייה רק 3,553 עותקים. האופן שבו תואר הרומאן בעיתונות הרתיע את הקוראים: כמה דורות של משפחת הגרטי מתקבצים בדבלין להלווייתו של הבן ליאם, שהטביע את עצמו. בינתיים ורוניקה, האחות שאליה היה הכי קרוב, מנסה להיזכר בילדות שלהם, ולתהות האם התעללות שהתרחשה לפני עשרות שנים האיצה את מותו, ואגב כך היא מתאבלת ודואגת ומרחיקה את עצמה מנישואיה הרופפים. אפילו הניו-יורק טיימז, באחת הביקורות המתחשבות והאוהדות ביותר על הספר, טען ש"אין בו נחמה".

    אך למעשה זהו ספר מצחיק למדי, ועתיר נחמות. 'המפגש' מספק נחמה של הומור גם במצבים הקודרים ביותר. אפילו במהלכה של סצנת מוות לא מתאפקת אנרייט ומסתכנת בבדיחה קיומית. בליל השימורים של ליאם, האח שצעד אל הים בברייטון עם אבנים בכיסיו, אחראית אחת האחיות על שמירת הארון הפתוח. אנרייט כותבת: "קיטי עומדת על המשמר ליד הקיר המרוחק, למקרה שמתאבל ייאלץ להישאר, באופן לא מכובד, ביחידות עם הגופה; למקרה שהגופה תיאלץ להישאר, באופן לא מכובד, לבדה". המעוף רב-הדמיון של אנרייט גורם אפילו להרהורים הקודרים ביותר על אהבה ומוות להיות נעימים. "אינני יכולה להישאר זמן רב עם משפט בלי להשתעשע קצת", היא אומרת.




    כמעט תמיד זו טעות לומר על רומאן כתוב-היטב שהוא "על" משהו, אבל מפתה לומר ש'המפגש' הוא על אשכול שלם של דברים: משפחה, נישואים, סקס, מוות, כעס, זיכרון, אשמה. אחד מזרעי הספר, אומרת אנרייט, הוא דבר-מה שאמר המשורר שיימוס הייני, שהיא שמעה מיד שנייה. תמציתו היתה שהמשפחה באירלנד מהוללת, ובצדק, אך היא גם יכולה להיות "מקום בודד מאוד".

     

    "המשפחה מסבכת אותנו בכך שלכל אחד יש תווית, כל אחד מתואר באופן מסוים", אומרת אנרייט. ההגרטים אינם יוצאי דופן. ורוניקה מתייחסת שוב ושוב לאח מתפקד-היטב אחד כ"מוסי הפסיכוטי", ויש בספר סצנה מעוררת צחוק רם, מלאת קללות, בליל השימורים של ליאם, בין אחות שנוהגת לפַנות ולשטוף אחרי ארוחות לאחות שלא. אבל איכשהו, בעודם רבים זה עם זה ומתאבלים, ההגרטים "מתחילים לפלס את דרכם אל מחוץ לקופסאות הללו".

    על נישואיה של ורוניקה אומרת אנרייט כי מנקודת מבטה של ורוניקה, הדבר הגרוע ביותר בנוגע לחוסר-הביטחון הדיכאוני של בעלה הוא "זרם תת-קרקעי של שנאה מתחת לאהבה שלו אליה". היא מסבירה כי "אחד הדברים שרציתי לעשות בספר הוא לחקור כיצד כרוכות זו-בזו תשוקה ושנאה". הרומאן נותן לכך ביטוי מפחיד כאשר במהלך סצנה לאחר סקס אומרת ורוניקה לבעלה: "הבנות שלך ישכבו עם גברים כמוך. גברים שישנאו אותן רק בגלל שהם רוצים אותן". על כך אומרת אנרייט: "לעתים התשוקה היא כזו. אתה שונא את מי שאתה חושק בו, משום שאתה חושק בו. לכן אנו מדברים על 'דפיקה', משהו שנשמע אלים כל-כך. רציתי לחשוב על האלימות שבתשוקה".

    ורוניקה, לדברי אנרייט, מחפשת תשובות לבעיות הרבות שבחייה, מעלה רעיונות, בוחנת אותם ונסוגה לאחור. "היא חובטת בקיר גדול כדי לראות איפה יופיע הכאב החזק ביותר". ואנרייט מוסיפה: "רגשות מאוד מעניינים אותי. הכתיבה שלי היתה משוחררת מאוד. לא ניסיתי לנתח את הסיפור. זרקתי את החכה למים ודגתי כל מני דברים מאזורים נידחים במוח".

    מרבית המבקרים החמיצו את הנחמה שמעניקה התרת העלילה. יו"ר חבר השופטים של פרס הבוקר היה אחד המעטים שהתייחסו לנחמה הזאת, כשאמר כי "הסיום של הרומאן פשוט מבריק. משפט הסיום שלו הוא אחד הטובים ביותר שקראתי אי פעם". דומה שלא נגלה דבר על ההתרחשות אם נצטט את משפטי הסיום: בסוף הספר טסה ורוניקה בחזרה למשפחתה בדבלין, והיא אחוזת פחד-טיסה, "כי נסקת כל-כך גבוה בדברים האלה, ויש דרך ארוכה ליפול. ובכל-זאת, אני נופלת כבר חודשים. כבר חודשים שאני נופלת אל תוך חיי. והנה עכשיו אני עומדת להגיע". כשמגיעים למשפט הזה בסוף הספר, הוא רב-עוצמה.

    אנרייט נשואה באושר לבמאי התיאטרון מרטין מרפי. יש לה רק ארבעה אחים, לא 11. היא איבדה חברים, אך אף אחד מהם לא התאבד. דמותה של ורוניקה אינה דומה לה, זו דמות בדויה. ויחד עם זאת, לא לגמרי. "אנו מעריצים שחקנית תיאטרון על המידה שבה היא מביאה את עצמה לתפקיד. זו מעין נדיבות אמנותית", מסבירה אנרייט. "אבל אנחנו יודעים שהתפקיד אינו היא. זה כך במידה רבה גם בעבודה שלי".

    אנרייט נולדה בשנת 1962 בדבלין. היא סיימה תואר ראשון בפילוסופיה והחלה בלימודי תואר שני בכתיבה יוצרת כשהוצעה לה עבודה כמפיקה בטלוויזיה האירית. "זה היה כיף גדול, לעבוד על תוכניות סאטירה ותוכניות לילדים, אבל עבדתי כל-כך קשה ולא הגשמתי את מה שרציתי להיות – סופרת – אז התמוטטתי. הרגשתי לכודה, והשאלה ששאלתי את עצמי לאחר כמה חודשי דיכאון היתה: איך לעזוב את העבודה? ב-1993 נעשיתי סופרת במשרה מלאה, ומאז אני מאושרת מאוד".

    'המפגש', כאמור, אינו אוטוביוגרפי, אף שהמספרת היא פחות או יותר בת-גילה של אנרייט. יחד עם זאת, יש בספר רגעים שלקוחים מחייה. אנרייט מביאה כדוגמה אירוע בספר שבו ורוניקה מתקשרת לומר שהיא חוזרת הביתה, והבת שלה אומרת: "אני נותנת לך מלה, והמלה היא 'אהבה'". "הבת שלי באמת אמרה לי את זה, כשהיתה בת שלוש", מספרת אנרייט בגאווה. כשמופיע המשפט הזה לקראת סוף הרומאן, שמנתח באופן כה חסר-רחמים אהבה, תשוקה ומוות, זו מעין זריקת-חום שהורווחה ביושר.


    פורסם ב-27.4.09

    הרשימה המלאה בגארדיאן, מאת סטיוארט ג'פריז

    הרשימה המלאה בוושינגטון פוסט, מאת בוב תומפסון

    'המפגש' מאת אן אנרייט

     

     



     



     

    רשימת הטורים הקודמים:

    עובר ושב 3: הרהור על הכשירות הסיפורית של פרקליט המדינה
    מנחם פרי

    אירוניה ומוסיקה
    שלמה גרודזנסקי

    איך גיליתי את מילנה אגוס
    מרים שוסטרמן

    לידידי השחקנים
    חנוך לוין

    עובר ושב 2: הישראלית של צוקרמן, העברית של עגנון
    מנחם פרי

    פגישה נוספת
    יניב איצקוביץ'
    ביופסיה לילדות
    עדנה נוי
    אוהב אנתולוגיות 
    משה רון
    עובר ושב 1: זנדבנק, לאור והולנדר על 'כל השירים'
    מנחם פרי
    בדידותה של אמריקה הלטינית בישראל
    אורי פרויס
    חשבון-הנפש הגברי
    איימן סיכסק
    פורטוגזי לסירוגין
    ערכה ותירגמה: תמר פלג
    לא לכתוב ולהישאר בחיים
    רווה שגיא
    מסע בכתב רוח
    מנחם פרי
    "עושה לו להתנחם כנפיים" – על שתי ציפורים של יאיר הורביץ
    טל ניצן
    לא היה זה אושר, אף לא חיים...
    אילת נגב
    סיפורי טיפולים
    מרדכי גלדמן
    ביקורת בורחת מספר
    מנחם פרי
    העיר הנסתרת
    לידיה ז'ורז'
    חופשייה מהיסטוריה
    ריאיון עם אנה אנקוויסט
    ועוד - - -
    כל הטורים האישיים >>>


     

    למשלוח תגובות הקליקו כאןנשמח לפרסם כל תגובה עניינית ובטעם טוב, בהתאם לשיקול דעתנו.

     

    הספריה החדשה ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, ת"ד 2104, בני ברק 5112002, טל. 03-5162704
     בניית אתריםבניית אתריםעיצוב: נעה לנדמן-שדה